לשפוט בצדק כו' א' דן את חבירו כו'. דעתו כדעת הר"מ פ"ב מה' סנהדרין שפסק כר"א ברי' דרב איקא דמה"ת חד כשר עיין ריש סנהדרין ובכ"מ ולחם משנה וש"ך תמהו דהר"מ עצמו פסק דשנים שדנו אין דיניהם דין ובש"ס שם מבואר לר"א כדר"א שנים שדנו דיניהם דין וגם פסק בה' סנהדרין דאנן שליחותייהו דקמאי עבדינן בסוגי' דהמגרש וא"א דחד כשר מן התורה א"צ לשליחותם. ועוד כמה קושיות ע' בדבריהם מה שתירצו ועי' באו"ת וקצה"ח ונה"מ. והרהמ"ח לא גילה דעתו אי שנים שדנו דיניהם דין ונראה דלא ס"ל בזה כהר"מ עיי' בס' האחרונים אכול דבש. וע"ש בקצה"ח שמיישב דברי הר"ם על פי דהתו"ס סנהדרין אף למ"ד דחד כשר מן התורה מכל מקום לענין מילי דכפי' כגון לעשוי' אגיטא או על שאר מצות או לכפות לפרוע למ"ד של"ד ואינו אלא מצוה ע' בכתובות דכופין אותו עד שת"נ צריכים ב"ד וסמוכים ע"כ צריכים אנו לבא דשליחותייהו דקמאי עבדינן אבל בלא כפי' חד נמי כשר אפילו אינו סמוך ע"ש באורך:
מנחת חינוך · סימן רל״ה, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.