מנחת חינוך · סימן כ״ג, א׳

לערוף וכו' וגזר וכו' מכיון וכו'. נ' מדברי הרהמ"ח דנותן טעם למצות עריפה כמבואר בכורות י' ע"ב תני לוי הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו. והנה הר"מ כאן מונה ג"כ מצוה זו דעריפה בכלל התרי"ג והראב"ד השיגו שאין זו מצוה אדרבא עבירה הוא ומזיק ממון כהן והמהריט"א הביא בשם גדול א' תמה ג"כ על המשנה למה אמרה מצות פדיה קודם למצות עריפה נראה דעריפה מצוה היא הא תני לוי הוא הפסיד ממונו נראה דליכא מצוה בעריפה רק הוא קנס וכ' הוא ז"ל דזה מחלוקת הר"מ והראב"ד וכ' הוא ז"ל שמצא במכילת' וז"ל ואם לא תפדה וערפתו מכאן אמרו שמצות פדיי' קודם למצות עריפה ד"א אם לא תפדה וערפתו אם אין פודהו עורפהו הואיל ואיבדת נכסי כהן אף נכסיך יאבדו עכ"ל המכילתא אם כן מפורש יוצא ממכילתא דב' פירושים וב' דרשות יש בפ' זה דלפי' א' עריפה מצוה אלא דמצות פדייה קודמת ולפי' ב' לאו מצוה אלא משום קנסא אם כן הא דתני לוי הוא כדרשא שניה דמכילתא אבל אנן קי"ל כסתמא דמתניתין דסתם מצות עריפה דהיינו כדרשא ראשונה דמכילתא ולא כדתני לוי ע"כ פוסק הר"מ כדרשא ראשונה דהיא מצוה ע"ש. והנך רואה שהרהמ"ח דעתו כדעת הר"מ דהיא מצוה בפ"ע מכל מקום מביא הטעם דתני לוי נרא' דאין הדברים סותרים ולוי נ"ט אל המצוה אף על פי דהוא קנס מכל מקום היא מצוה אך דמצות פדייה קודמת ועיין באה"ע סדר חליצה בסופו בב"ש מביא בשם בה"ג הטעם לחליצה לפי שאינו רוצה לעשות מצוה ע"כ הוא כמנודה וכו' חלוץ הנעל כמורד במצות סיני ע"ש ג"כ נראה דהוא קנס לי' ומכל מקום היא מצוה בפ"ע ודברי בה"ג מקובלים מחכמי הש"ס כידוע אם כן ה"נ היא מצוה בפ"ע אף שהוא קנס וכן כל מוני המצות מונים המצוה הזאת ואין המכילתא ת"י לעיין בה. ונראה אף דהיא מצוה בפ"ע מכל מקום כיון דמצות פדיה קודמת אין מברכין על מצות עריפה וכ"מ בטוש"ע דעל הפדיון מברכין וכו' ואח"כ על העריפ' אינו מבואר שום ברכה וע' טור אה"ע סי' קס"ו מביא בשם בעה"ע דמברכין על מצות יבום דהיא מצוה רבה ובה' חליצה לא הביא לברך על החליצה רק הרב ב"י בש"ע בסדר חליצה מביא בשם סדר אשכנז שהדייני' יברכו אבל לו לא מצינו ברכה וכן כאן דתקנו רק על מצות חביבות אבל כאן כיון דמצות יבום ופדיי' חביבים יותר לא תקנו רק עליהם ולא על חליצה ועריפה כ"נ פשוט. והנה בכל פ"ח אם לא פדה חייב לערוף.