מנחת חינוך · סימן רכ״ט, ד׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וענ"ל להר"מ פ"א מגזלה דאם גזל או גנב עובר ג"כ על לאו דלא תחמוד כמ"ש לעיל אך אם נתן דמים כ' הר"מ דאין לוקין מפני שאין בו מעשה דלא ניתן להשבון ע"ש במ"מ מכל מקום הוי לאו שאב"מ אבל בגוזל דודאי היא מעשה אך מכל מקום פטור דניתן לתשלומין אף דהלאו הזה לא ניתק לעשה דליכא עשה גבי לא תחמוד. (ולפי זה לדעת תוס' ב"מ שהבאתי לעיל דבריבית ואונאה לוקין דלאו הניתן לתשלומין לוקין אם לא נל"ע ע' בר"פ א"נ ובמהרש"א שם אם כן בכל גזלה יהיה חייב מלקות מחמת הלאו דלא תחמוד אך ע' תוס' ב"מ ד"ה ע"ב דהלאו דלא תחמוד דוקא בלא דמי דהיינו גזלן אם כן כתבה התורה שני לאוין על גזלה אם כן אתי עשה ומנתיק לה ובגזל חד עשה ונתק תרי לאוי ע' תוס' חולין פאו"ב) ועיקר הלאו אינו בגזלה אם כן בגזל עושו"ק ונשרפו יהיה לוקה משום לא תחמוד דהוי לאו שיש בו מעשה ולא ניתן לתשלומין ג"כ כי הוא פטור מתשלומין וצ"ע בכ"ז ודו"ק כי קצרתי. עוד נ"ל דאם גזל אפילו מטלטלין ונשרפו אח"כ דלוקין אף דלאו לא תגזול אין לוקין כיון דמחויב לשלם מכל מקום לוקין משום לאו לא תחמוד דאף דמשלם מכל מקום עובר בלאו דלא תחמוד לשיטת הר"מ והראב"ד אך אם בשעת מעשה נתן דמים ס"ל להר"מ דאין לוקין מחמת שאין בו מעשה עבמ"מ אבל כאן יש בו מעשה בשעת הגזלה ומה בכך שמשלם אח"כ אף דמשלם מכל מקום עובר בלאו הזה וכן לדעת הראב"ד דחמסן יש בו מעשה אף דאין לוקין מפני דניתן להשבון גוף החפץ אבל אם נשרף החפץ בודאי לוקין להראב"ד כי לאו משום ממון חבירו הוא רק גוף החפץ וגוף החפץ א"א בחזרה אחר (שכיפר) [שנשרף] אם כן ה"ה בגוזל ונשרף נמי כיון דא"י לחזור גוף החפץ אם כן לוקין על הלאו דלא תחמוד כנ"ל ברור בעזהשי"ת ולא ראיתי להמפ' שיתעוררו ע"ז. וגם הר"מ ה' סנהדרין לא מנה כלל לאו זה בכלל הלוקין והשי"ת יאיר עיני ויגמור בעדי לברר הדברים על מכונם. ושאר דיני מ"ע זו מבוארים בארוכה בר"מ וח"מ ה' גזלה ונוהגים גם בב"נ כמבואר לעיל בארוכה ועמ"ש לעיל פ' ויקרא על איזה שבועות הפקדון חייב קרן וחומש ואשם ויש הרבה דינים שפטור עיין ר"מ ה' גזלה וה' שבועות פרטי כל דין ודין ואני לא באתי רק לעורר לב המעיין:
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.