אבל בכ"ד מצוה כו' בדבר מצוה להבא כו'. דברי הרהמ"ח תמוהי' דהלכת' כרב באיסורי' דא"צ להבא ע"כ אם נשבע שקיים מצוה או ביטל מצוה לשעבר חייב משום ש"ב וכ"ה בר"מ פ"ה להדי' בהי"ט וז"ל נשבע שהניח תפלין שנתעטף בציצי' או שלא הניח תפילין כו' חייב על ש"ב לשעבר דאין זה נשבע לקיים או לבטל אלא שמגיד דבר שנעשה ע"כ חייב משום ש"ב ועיין כסף משנה שם שכ' שפשוט הוא דכבר ביאר הר"מ דאין צריך דאיתא בלהבא והרהמ"ח סותר ד' הר"מ ואינו מביא דעתו כלל וגם בש"ס מבואר כד' הר"מ כמ"ש לעיל וצ"ע:
מנחת חינוך · סימן רכ״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.