שלא נשבע כו' זרקתי ולא זרקתי. גם בלשון עבר תפס הרהמ"ח הלשון דוק' מה שבידו ולא נקט ל' הר"מ פ"א מה' שבועות שכ' גם לשון שנתן איש פלוני כו' נראה דא"ח על לעבר אלא אם יכול להיות להבא והר"מ פסק בפ"א ופ"ה דגם זרק איש פלוני כו' חייב דהיא פלוגתא בשבועות רב ושמואל ורב סובר אע"ג דלית' בלהבא מכל מקום חייב לשעבר רק צריך מידי דאית' בלאו והן והלכת' כרב באיסורי ע"כ ד' הרהמ"ח צ"ע דנראה מדבריו וכן מבואר אח"ז דצריך שיהא איתא להבא ובאמת אנן פסקינן כרב דאין צריך איתא להבא וצ"ע ועיין בשבועות דכ"ה:
מנחת חינוך · סימן רכ״ז, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.