או הגונב מעכו"מ. כ"ה לשון הר"מ פ"א מגנבה ועי' פ"א מגזלה ואבדה וד"ז דגנבת וגזלת עכו"ם האריכו הראשונים ואחרונים ואין להאריך כאן. אך נ"ל לכאורה אף להסוברים גזלת כותי דרבנן מכל מקום גנבת עכו"ם אפשר מן התורה אסור להסוברים דאף ע"מ למיקט ואף שלו אסור לגנוב מן התורה מזה נראה דהתורה לא אסרה זה מדין ממון לבד רק המדה הגרועה הזאת בעצמה התורה אסרה אם כן בשלמ' גזל דהוא רק דהתורה אסרה ממון חבירו אם כן אפשר דעכו"ם לא אסרה כי הממון שלו הפקר לאותן שיטות אבל גנבה דאף שלו אסור לגנוב כדי שלא ילמוד מדה הגרועה הזאת אם כן אף לעכו"ם אסור כדי שלא ירגיל בזה וע"ז הקפידה התורה. אך לכאור' לשיטות אלו גם בפמש"פ עובר על הלאו הזה דמרגיל עצמו בזה ולא מטעם ח"ש ויש לדבר הרבה ואי"ה אשנה פ"ז. וצע"ק. ולענין אם גנב או גזל מעכו"ם אי מחויב להשיב כבר דברו מזה האחרונים הלא בספרתם:
מנחת חינוך · סימן רכ״ד, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.