והנה לכמה דברים שוים עוללות לפאה ערש"י חולין והנה אפשר ג"כ אם בצר הענבים קודם שהביאו שליש כמו שפטור מפאה כן פטור מעוללות אך באמת נראה דז"א עיין ר"מ ה' כלאים פ"ה ובהמ"ע ונ"ר ובפ"ב מה' מעשר ותי"ט פ"ה דמע"ש מ"ה וערלה פ"א מ"ז ועוד בכ"מ דמבו' דסמדר ובוסר הוא קודם הבאת שליש ולא נתחייב במעשרו' ומכל מקום בוסר הוא פרי עתי"ט במקומות שרשמתי וא"כ בודאי ניכרין עוללות כשהוא בוסר ואף כשהוא סמדר מכל מקום הפרי נופל בודאי נכרין עוללות ובמשנה ור"מ מבואר דהמקדיש כרמו משנודעו העוללות העוללות לעניים דהוא דבר שאינו שלו כמ"ש לעיל ונראה דאף דלא הביא שליש תיכף משנודעו העוללות הם לעניים דאי דיקצור אז יהי' לבעה"ב אם כן אמאי א"י להקדיש אע"כ אף שלא הגיע לעונת המעשרות מכל מקום כיון שנודעו העוללות חייב בהם כנ"ל ועוללות לא תלוי בהבאת שליש כפאה כנ"ל אך אין אני כותב בעיון כי אין הירושלמי בידי והדברים צ"ע רב. ולכאורה צ"ע דמבואר בר"מ פ"ט מה' מע"ש דכרם רבעי אין לו לא לקט היינו פרט ולא שכחה ולא פאה והוא משנה בפאה דהוא כמו מע"ש ועיין בפרק זה בר"מ קודם שכת' דבוסר של כרם רבעי יכול ליתן במתנה אף דהוא ממון גבוה מכל מקום כ"ז שהוא בוסר אינו ממון גבוה וע"ש בכ"מ הקשה ע"ז דבוסר הוי פרי ובגמרא לא נזכר רק סמדר ועתי"ט מס' מע"ש שהבאתי לעיל כתב אף דהוי פרי מכל מקום כיון שלא הגיע לעונת המעשרות אינו ממון גבוה ע"ש אם כן בשלמא מה שפטרו הר"מ מפרט ומפאה ומשכחה ניחא דממ"נ אם בצרו קודם עונת המעשרות אפילו בוסר הא א"ח בפאה כמבואר לעיל ואי בצרו אחר שהגיע לעונת המעשרות אם כן הרי הוא מ"ג אבל מה שסתם וכת' דפטור מעוללות וכ"ה במשנה צ"ע אי נאמר כמ"ש לעיל דבעוללות חייב אף קודם שהגיע לעונת המעשרות אם נודעו העוללות והבאתי ראי' לזה אם כן אם בצר בעוד שהוא בוסר אמאי לא יתחייב בעוללות דאז לא הוי מ"ג דיכול ליתן במתנה כמבואר שם וא"כ היאך נפטר מעוללות והדברים עמוקים מני ים ואני לא באתי אלא לעורר וערש"י גיטין ספ"ג דסמדר היינו שהאשכלות נראין ועתי"ט בעוקצין ושאר מקומו'. והנה לפי המבואר לעיל דהמקדיש כרמו משנודעו העוללות אין הקדש חל דהוא דבר שאינו שלו נראה ג"כ אם זרע תבואה תחת הגפן אין העוללות נאסרי' עיין ר"מ פ"ה דכלאים דהזורע כרמו כלאים בשביעית דהוא הפקר אינו נאסר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וז"פ. והנה לשיטת קצת אחרונים ומכללם הלחם משנה החו"מ דהר"מ ז"ל סובר דדוקא בגבולין מע"ש מ"ג הוא אבל בירושלים הוי ממון הדיוט אם כן לפ"ד הר"מ אם א' יש לו כרם רבעי תוך החומה אשר נטע אילנות בירושלי' אם כן אותו הכרם חייב בפרט ובשכחה ופאה ועוללות וא"צ לפרש כי ממילא נשמע כמו מ"ש. ובאמת הרבה אחרונים אין דעתם כן בדעת הר"מ ועשעה"מ החו"מ האריך בזה מסוגיא דקידושין ונ"ל פשוט בכל מ"ע שנתבארו לעיל אם הי' השדה של חרש שוטה וקטן ועברו ונטלו המ"ע ואח"ז נתגדל הקטן ונתפקח השוטה ויש המתנות ת"י דודאי מחויב לקיים המ"ע ולעזוב לעניים כיון שפסקינן דתעזוב להבא משמע אם כן אף שלא עבר על הל"ת מכל מקום חייב בעשה וא"ד למי שנוטל בהיתר שהבאתי לעיל דפטור אח"כ ליתן דהתם לא חל כלל המצוה בשעה שלקח אם כן אח"כ ג"כ א"ח אבל כאן המצוה עליו רק דקטנותו גרמא לו לא הוי כלקח בהיתר ובודאי צריך אח"כ ליתן אם יש בעין ת"י ואם נאבדו או נשרפו פטור כנ"ל פשוט:
מנחת חינוך · סימן רכ״א, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
