ואם ישראל יש לו בן מח"ש וחב"ח לפמש"ל דהבן הוא ח"ע וחב"ח אם כן אם היתה שפחה דידי' ה"ל הבן ח"ע דידי' וחצי בן ומחויב למול הן מצד אב הן מצד אדון ואם היא שפחה של אחרים הבן מצד החירות הוא בנו ומצד השפחות הוא של רב אחר אם כן החיוב מוטל על שניהם וגם הברכות דלאחה"מ יאמרו שתי הברכות אשר קידש וכו' וגם אקב"ו למול את העבדים כמבואר בש"ס ור"מ ושועי"ד ה' עבדים. ואם ישראל יש לו בן משפחה ודאי א"ח דלאו בנו הוא כלל כידוע וא"צ לכפול הדברים. וממזר וכל פס"ק ודאי חייבים במילת בניהם כי הם מצווים על כל המצות. וקטן לפ"מ דקיימא לן דאינו מוליד אם כן א"ל בן וחרש ושוטה דפטורים ממצות דאין להם דעת ג"כ פטורים.
מנחת חינוך · סימן ב׳, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.