ומן הדומה כו'. אינו מובן דודאי אף דאותם שאינם כשרים להעיד על ישראל כשרים להעיד לב"נ דעכו"ם פסול לעדות ולעכו"ם חבירו כשר ואפשר סובר הרהמ"ח כשיטת קצת ראשונים דגם עכו"ם כשר לעדות ישראל רק דחשדינן אותו למשקר וכל היכי דידעינן שאינו משקר כשר לא כמו קרובים דגזירת הכתוב היא דפסולים אף משה ואהרן עי' באו"ת וקצה"ח סי' כ"ח ואם כוונת הרהמ"ח דקרובים כשרים להעיד מה נסתפק בדבר והיא גמר' מפורשת ופסקה הר"מ ה' מלכים דב"נ נהרג עפ"י קרוב. וצע"ק. ולענין שאר דיני עדות הנוהגים בישראל נרא' דלא נהוג בב"נ כגון רשעי' דגזירת הכתוב דפסולי' בישראל כשר בב"נ. אך רשע לתיאבון דכפין ואכיל כפין ומסהיד או חשודים עי' בה' עדות הכלל כל הפסולים מחמת דחיישינן למשקר ודאי פסולין הם לפ"ד אף לב"נ אבל באינם חשודין רק שהם פסולין לישראל מגזירת הכתוב וכגון נמצא קרוב דבטלה כל העדות דהכל רק מגזירת הכתוב נרא' דהם כשרים לב"נ חוץ מאשה כמבואר להדי' בש"ס ור"מ דלא תעיד להם ולא תדין להם ואין כאן מקומו להאריך:
מנחת חינוך · סימן קצ״ב, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.