מנחת חינוך · סימן י״ט, ז׳

והנה לאו זה חוץ מה שעובר על הלאו עובר ג"כ על העשה דתשביתו כמש"ל ונ"מ דמביא עולה על העשה עמש"ל ב"ה אך אם אין לו בפ"א כזית א"ע רק על הלאו דלענין העשה אינו מצרף בכא"פ כמש"ל במצות תשביתו והלאו הזה נוהג בכל האישים כי הוא לאו שיב"מ וכרת ע"כ נוהג בנשים ועבדים וגם חרש שוטה וקטן אסור להאכילן בידים ככל ל"ת שבתורה. ועטואו"ח סי' תמ"ח מביא בשם הירו' דאסור להאכיל חמץ אפילו לבהמת הפקר אף שאינו נהנה בו כלל ועפמ"ג שם מביא בשם הירושלמי דיליף לה מן לא יאכל אם כן דוקא כאן ולא בשאר אה"נ והר"מ לא הביא ד"ז דדריש ד"ז דח"ש מן לא יאכל מכל מקום א"א לדחות הירו' ולפי זה אסור להאכיל לחרש שוטה וקטן חוץ מהאיסור דלא תאכילום כמו שאר איסורים נוסף עליהם כאן דלא גריעי מבהמה וצ"ע וע"ש בס' הנ"ל שלפ"ז דוקא בפסח אבל לא בע"פ והפר"ח כ' דגם בע"פ ואפשר כס' התוס' דלא נחלק כמש"ל. ולענין תשובה על לאו זה ככל הלאוין שיש בהם כרת דיסורים ממרקים ובשוגג יתבאר אי"ה לקמן ובמוצאי יום טוב תיכף מותר חמץ ול"ש תוס' רק לענין מלאכ' אבל לענין דברי' אחרים הנוהגים באיזה יום ל"ש תוס' ועמש"ל פ' אמור ויתר הדינים לענין לתיתה ומתי הוי חמץ ואם יש חילוק בין עיסה לחטים ולענין מ"פ עשו"ע והכל מבואר שם באר היטב. ולענין שבועה אם נשבע שלא לאכול חמץ בפסח או בע"פ א"ח כמו בנשבע שלא אוכל נבלות רק בכולל עש"ס ור"מ פ"ה מה' שבועות ובח"ש חל השבועה דאינו מפורש בתורה ע"ש וכאן נמי אף דהר"מ מפיק ח"ש מלא יאכל מכל מקום גם זה נקרא אינו מפורש בתורה עפמ"ג בפתיחה וע"ש ג"כ לענין הנאה חקר אם הנאה אסור בח"ש ג"כ מן התורה ולענין שבועה ע"ש. היתר שנתערב ברוב חמץ אם ההיתר בטל לענין שיתחייב על הכזית הבאתי לעיל מגה"נ וכ"פ בח"ז בשם מ"כ שמסופק בזה אי היתר בטל באיסור שיהי' ההיתר נהפך לאיסור כמו שאיסור נהפך להיות היתר ועפמ"ג שער התערובות: