מנחת חינוך · סימן קפ״ט, ב׳

והנה במ"ש לעיל דאם בא על אביו חייב אביו ג"כ שני חטאות משום נשכב מזכר ומשום נשכב מבן ועתה האיר השי"ת את עיני וראיתי שהוא טעות דבשלמא גבי זכר חייב הנשכב משום אזהרה יתירה לר' ישמעאל כדא"ל ולר"ע כדא"ל ע' פ"ד מיתות ובכריתות אבל כאן דליכא אזהרה יתירה לנשכב א"ח רק השוכב עם אביו אבל לא אביו דהא חזינן לר"ע השוכב והנשכב א"ח אלא א' ע"ש וכ"פ הר"מ ה' שגגות ומכל מקום צריך אזהר' מיוחדת לנשכב אלמא אלולי כתבה התור' אזהרה מיוחדת לא הי' מחייב הנשכב אף על פי דכל העריות כגון אם והדומה דלא כתיב אזהרה רק להשוכב מכל מקום חייבים שניהם בשוה כמבואר בכ"מ בש"ס ור"מ הא"ב וה' שגגות וברש"י כריתות ד"ג ע"א ד"ה דאמר רבי אבוהו הקשה ק' זאת למה צריך לאו מיוחד לנשכב ותי' דגבי עריות שגם האשה מתהנ' קרינן בי' ונכרתו הנפשות העושות אבל גבי משכב זכר דהנשכב אינו נהנה בעי אזהרה מיוחדת אם כן כאן גבי ערות אב דלא כתיב אזהרה יתירה א"ח הנשכב על הלאו הזה וא"ח רק מטעם דהי' נשכב מזכר דע"ז יש אזהרה גם לנשכב וכ"כ בפירוש הרהמ"ח לקמן מצוה קצ"ט גבי אחי האב דיש ג"כ לאו חוץ הלאו דמש"ז כ' דהשוכב חייב ב' חטאות והנשכב א"ח אלא א' ולא כתב טעם לזה ובודאי הטעם כמ"ש וקצ"ע אמאי לא כתב הרהמ"ח כאן הדין הזה דהיא המצו' הקודמת וער"מ פ"א מהא"ב כתב דהנבעל ג"כ חייב משום פסוק דואת זכר ובה' שגגות כ' שם דהשוכב והנשכב הם מש"א ע"ש. ושם כתב ג"כ דהבא על אביו או על אחי אביו חייב שנים ולא ביאר בפי' דהנשכב א"ח שנים וצע"ק דהו"ל לבאר בפי'. ולכאורה ד' רש"י צ"ע מש"ס דב"ק ל"ב דמבואר שם דהנשכב אינו עושה מעשה ומקשה הש"ס הכתיב ונכרתו הנפשות העושות ומשני דהוא עביד מעשה והנאה לתרווייהו איתא וע"ש בתוס' כתבו דלענין חטאת ולענין מלקות דחייבת אע"ג דלית בה מעשה דהתורה אחשבי' להנאה מעשה ולפ"ד רש"י דהנשכב זכר לא מתהנה אם כן היאך חייב בקרבן ומלקות הא לא קעביד מעשה וגם הנאה אין לו ולחלק בין נשכב זכר דחוק וצ"ע. וע' תוס' יבמות דנ"ד ע"ב ד"ה המערה כתבו טעם אחר דצריך אזהרה מיוחדת לנשכב כיון דלא הוי דרך ביאה ע"ש. ועוד ארשום קצת דינים המבוארים בכל העריות והובא בד' הרהמ"ח לקמן ג"כ ומחמת שזו המצוה הקודמת בעריות רשמתי לך כאן דע דאם בא על א' מכל העריות או על זכר או על בהמה וא' מהם טרפה ואפילו נבלה כגון שנשחט בא' מהם רוב סימנים מכל מקום חייבים שניהם רק אם הותז הראש ה"ל כמת והמשמש מתה בעריות או בזכר או בבהמה פטור כ"ה בר"מ פ"א הנ"ל ונראה דל"ד הותז ראשה אלא כל הששה נבלות שמטמ' מחיים עיין ר"מ ה' שאה"ט הרי הם כמתים וכ"ה בחולין דקכ"א דהטעם דחייב ברבע לבהמה ששחט בה שני סימנים כיון דאינה מטמא' טומאת נבילות הרי היא כחי' ונ"ל דאם בא על ה' עריות מש"א שפסקינן בה' שגגות דגופין מחולקין וחייב ה' חטאות בהעלם א' ה"ה אם היו העריות נשחטו רוב סימנים או בא על ה' בהמות שנתנבלו חוץ מששה נבילות חייב ה' חטאות כיון דלענין עריות חיים הן וגם אינם מטמאין טומאת נבילות שייך בהם ג"כ ד"ז דגופין מחולקין. ועמ"ש לעיל הבאתי ד' המל"מ ה' שגגות הקשה על רבינו ישעי' מפני מה השוחט ה' בהמות קדשים בחוץ א"ח אלא א' ולמה לא נימא גופין מחולקין וע"ש שכ' בשם הפמ"ג לאו"ח בפתיחה שכ' שכיון דנתנבלה בנקיבת הוושט לא הוי גופים מחולקים ולדבריו כאן נמי אם בא על ה' עריות נקובי הוושט לא יהי' חייב אלא א' ואין נ"ל כיון דחיים הם שייך בהו ג"כ גופים מחולקים ואפשר לחלק בין שוחט בחוץ לכאן. ואם שימש באבר מת ג"כ פטורים בכל העריות ויתבארו אי"ה כ"א במקומו ומ"ש הרהמ"ח במזיד כו' ובשוגג כו' ה"ה מזיד בלא התראה חייב כרת עפ"ק דכריתות: