ואם נפלו או נעשה לדעת. עש"ס בכורות ל"ד ור"מ כאן ובטוי"ד שי"ג דאם עשה בידים כיון דעבר על לאו דהט"מ אסור לשוחטו על מום זה עד שיפול בו מום אחר והוא מחמת קנס ולא קנסו בנו אחריו ואפילו לא עשה בידים רק לדעתו הכל אסור מחמת גזירה ואסור לשחטו על מום זה ואפילו בזה"ז דאינו חזי להקרבה וסוברים הרבה ראשונים דאין איסור תורה בהט"מ עיין ר"מ פ"א מהא"מ ולקמן בח"ז פ' אמור הארכנו תלי"ת בענינים אלו מכל מקום קנסו חכמינו זכרונם לברכה שלא לשחוט הבכור על מום זה ופרש"י במשנה דצורם אוזן בכור פירוש דהיינו הכהן שהטיל בו מום ועיין במהריט"א עמד בזה למה דוקא כהן גם אם ישראל עושה מום למה לא קנסו. וע"ש שכ' דבעודו ברשות ישראל ועשה מום ל"ש לקונסו כי הוא צריך ליתנו לכהן ולמה יקנסו לכהן על עבירה שעשה הישראל ולמה נפסיד הכהן בחנם אבל באמת בכור שאינו נותנו לכהן במומו וכן אם נפל לישראל בכור מאבי אמו כהן דא"צ ליתנו לכהן אחר במומו בודאי אם עשה בו מום קנסו לישראל וע"ש שפלפל בזה לדעת הר"מ דסובר ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא אם כן אינו אסור להטיל בו מום אם קנסו גם בכה"ג. אך נראה מסוגית הש"ס דאף בדרבנן קנסוהו אף בזה"ז דרוב הפוסקים סוברים דהוא רק איסור דרבנן הט"מ וע"ש. עוד כתב שם דאפילו מכרו לאחר או נתנו לאחר מכל מקום אותו האחר אסור לשחטו דיש להנותן הנאה מזה או להמוכר אך אם מכר לחבירו בזול כמו בכור תם אם כן אינו נהנה מותר לאחר לשחטו וע"ש שפלפל בד' הר"ן בחמץ שעעה"פ ופרטי הד' צריכין חיבור מיוחד ובאתי רק לעורר. ועש"ך סי' שי"ג סק"ב כתב דוקא לכתחלה אסור לשחוט על מום זה אבל אם עברו ושחטו מותר הבשר לאחרים ולא לעצמו ועיין בס' הנ"ל שפלפל בד' הש"ך למה יהי' מותר לאחרים כיון שיש לו הנאה רק אם מכרו בזול וגם גוף הדין שכ' הש"ך שאסור לעצמו פלפל הוא באורך דד"ז אינו ברור דאפשר אם עבר ושחט מותר ומביא ירושלמי דשביעית גבי נטייבה בשביעית ופלפל באריכות דאפשר דמותר בדיעבד ולא העלה דבר ברור. עוד פלפל שם במהריט"א כמו דלא קנסינן בנו אחריו רק להלוקח או למקבל מתנה דמטי הנאה להנותן או המוכר כמש"ל מהו הדין אם הפקיר הבכור או גר שעשה מום בבכור שלו דגם לישראל קנסו כמש"ל בס' בכור ומת ואין לו יורשים וזכו אנשים מן ההפקר אפ"ל ג"כ דלא קנסו הזוכים כמו דלא קנסו בנו או אפשר דוקא בנו דנפל לי' בירושה בע"כ אבל הזוכים מן ההפקר כיון דמדעתם זוכים שייך קנס וע"ש שה"ר מירושלמי והניח בצ"ע ומכל מקום אני לך.
מנחת חינוך · סימן י״ח, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
