מנחת חינוך · סימן י״ח, י״א

והנה מה שפוסק דנעבד אסור אפילו לאחר הקדש עלח"מ פלפל ותמה על הר"מ ע"ש על כל פנים במוקצה פוסק דאינו פוסל אחר הקדש ובכור הוא קדוש מרחם אם כן היאך פסק כאן דמוקצה ירעה ואינו נקרב הא שם מבואר להיפוך ובפרט בכור דמבואר בבבא קמא דגבי מתנות כהונה מודה רבי יוסי הגלילי גם כן דק"ק הוי ממון גבוה ואפילו אם נאמר דהר"מ ס"ל בכ"ע מ"ב מכל מקום בא"מ כתב דכל הקדשים אין שייך מוקצה לאחר הקדש ע"כ פוסק דלא כריה"ג לענין זה אם כן היאך כתב כאן דמוקצה ירעה ולמה לא חזי להקרבה עיין שם שהאריך ותירץ בדוחק דהר"מ מיירי דאמו נעבדה או אתקצאי דמבואר בר"מ פ"ג מהלכות א"מ דוולדות (הן) אם האם היתה מעוברת ונעבדה בה עבירה אסורים הוולדות למזבח אם כן קודם שנולד אין הבכור קדוש עש"ס ע"כ ירעה דל"ח להקרבה ע"ש שכתב דזה דוחק דהו"ל להר"מ לכתוב בפירוש ע"ש. והנה נר' דמשכחת לה מוקצה גבי בכור דיפסל עי"ז להקרבה [עפ"ד] התוס' בכורות ל"ח ע"ב ד"ה ברקא דלתי' השני מום שאינו עובר מאליו ויוכל לעבור ע"י רפואה שפיר הוי מום קבע לשחוט עליו במדינה וע' מהריט"א פ"ו כ' דמ"מ אם המום נתרפא חזר לקדושתו וראוי להקרבה כמבואר ביומא מום בם אף דבזמן שהיה בו המום הי' נשחט במדינה מכל מקום חזר לקדושתו הראשון ע"ש באריכות וא"כ אם בכור היה בע"מ קבוע שאין עובר רק ע"י סם כ"ז שהי' בו מום קבוע ה"ל מ"ב כמבואר ב"ק דף י"ב ובר"מ אם כן אם אז הקצה אותו לע"ז נאסר משום מוקצה כמו בהמת חולין ואם אח"ז נתרפא חזר לקדושתו ירעה דל"ח להקרבה כיון דמוקצה וגם לא נשחט במדינה כיון דאין בו מום ועל אלו אין שוחטין במדינה ובמקדש אם כן ירעה ושייך שפיר גבי בכור מוקצה. אך לשיטת הרא"ש שכ' דאפילו בע"מ אינו ממון בעלים ק' וד' הרא"ש סתרי אהדדי ע' בסוגיא דפ"ק ועיין באה"ע סי' כ"ח סוף הסימן ובאחרוני' אבל כולם מסכימים דבע"מ הוי ממון בעלים אם כן משכחת לה שפיר. ולקמן פ' אמור יבואר ד"ז אם המום עובר ע"י רפואה היאך הדין לדעת הר"מ אבל מום עובר כיון דלא נשחט ע"י מום זה במדינה ל"ה מ"ב. אך במום קבוע לרוב שיטות דהוי ממון בעלים אם כן בודאי נאסר משום מוקצה ואח"ז שנתרפא א"ר להקריב מחמת מוקצה: