מנחת חינוך · סימן קע״ח, ו׳

ועתה ארשום לך קצת דינים מטומאה הבאה מחמתו. דע דזובו של זב היא מטמא (בנגע) במגע ובמשא לאדם ולטמא בגדים בחיבורן כמו הזב עצמו והיא אה"ט ומטמא בכ"ש וכן רוקו וש"ז ומימי רגליו הם אה"ט ויש להם דין שמטמא במגע ובמשא לטמא אדם לטמא בגדים וכן רוק ומימי רגלי' של זבה ונדה ויולדת ג"כ כן הדין וזובו של זב וש"ז ורוקו אינם מטמאין אלא כ"ז שהם לחים ולא יבשים ושיעור הלח עיין ר"מ שם וזובו שמטמא במשא דוקא מראיה שניה אבל הראיה הראשונה אינה מטמאה במשא ודינה כש"ז וכן אם ראה אחת כשתים אינו טמא אלא המסיט טיפה אחרונה בלבד ועוד יש משקים היוצאים מן הזב וחביריו חוץ מאלו הנ"ל שנקראו מעיינות כגון דמעות העינים וחלב האשה אינם אה"ט רק הם כמשקים הנוגעים בהם שהם ראשונים לטומאה ויש משקים סרוחים היוצאים מהם זיעתו וליחה סרוחה וכדומה הם טהורים לגמרי ובמעיינות אלו שהם אה"ט מכל מקום אינם מטמאין מו"מ דל"ש גביה וכן אינם מטמאין בהיסט כי דינים אלו רק באדם הזב לחוד. ודע דמה"ת אין עכו"ם ולא ג"ת מטמא בזיבה כמש"ל מכל מקום חכמים גזרו עליהם בין זכרים בין נקבות אף על פי שלא ראו ול"ג חכמים עליהם רק על זכר עכו"ם ובן ט' שנים וי"א למעלה ועל הנקבה מבת ג' שנים וי"א למעלה דעיקר הגזירה היתה שלא יהיו ישראל מצויים אצלם ע"ש ול"ג עליהם אלא בזמן שהם ראוים לביאה והם אה"ט מד"ס ואין שורפין תרומה וקדשים עליהם וכדי לעשות היכר שלא ישרפו תרומה וקדשים עליהם ל"ג חכמינו זכרונם לברכה על ש"ז של עכו"ם והיא טהור כדין תורה אבל על רוקו ומו"מ ושאר הטומאות שוה עם ישראל הזב רק הם מד"ס ואצל נקבות גם כן עשו היכר ויבואר אי"ה גבי זבה. ודין המשכב ומושב ומרכב שלהם נעשים אה"ט וכ"א מטמא במגע ובמשא רק לטמא אדם לטמא בגדים בחיבורן יש חילוק דמו"מ הם מטמאין אדם בנגיעה לטמא בגדים שעליו אבל המרכב אם נגע בו אדם אינו מטמא בגדים שעליו רק אם נושא המרכב נטמאו הבגדים או כלים בחיבורן ובזה חלוק דין מרכב מדין מו"מ ואין מו"מ ומרכב עושין מו"מ אחר וכן אין בהם טומאת מדף וכן אין בהם טומאת היסט והמו"מ נטמאו בה' דרכים כמש"ל וה"ה אדם טהור נטמא ממו"מ ומרכב בא' מה' דרכים אם רובו של גופו נשא על המו"מ אף שהמו"מ הם תחת האבן והטהור יושב או נתלה או נשען כו' נטמא האדם ומטמא בגדים או כלים בחיבורן שהיא גזירת הכתוב שהמקום שהזב יושב מטמא אפילו תחת האבן. ושאר דינים כך נטמא אדם הטהור מהמשכב ומהמרכב בא' מה' דרכים עיין ר"מ עוד דינים בה' הנ"ל אבל אם כלים ואוכלים הם למעלה מן המדרס ואפילו רק נייר מפסיק אין הכלים מקבלים טומאה דטומאת מדף אין להם רק באדם נטמא מחמת המדרס דהוא גזירת הכתוב באלו הדרכים שהמו"מ נעשה מדרס כן אדם הטהור נטמא ממדרס ואיזה כלים מיוחדים למדרס עיין כ"ז בה' טומאת כלים דאין להם טומאת מדרס רק שמיוחד לשכיבה או לישיבה שלא יאמרו לו עמוד ונעשה מלאכתינו.