מנחת חינוך · סימן קס״ח, ד׳

והנה עשירה מביאה עוף לחטאת וכבש לעולה ועניה מביאה ג"כ עוף לעולה ועש"ס דכריתות ור"מ פ"ה כאן דפוסק גבי מצורע דאקבע בעניות ובעשירות באשם שאם הוא בשעת האשם עשיר אף על פי שהעני מביא קרבנות עשיר וכן להיפך והוא פלוגתא בש"ס ח"א הכל הולך אחר חטאת וח"א דהולך אחר אשם ע"ש וכאן לא נתברר הדין כלל. ונראה דכאן אינה נקבעת בחטאת דשם ילפינן מקראי אבל כאן תלוי בשעת העולה אם היא עשירה מביאה כשב ואם היא עניה מביאה עוף כנ"פ. וער"מ פ"י מה' שגגות דאפילו ידה משגת לשה אך לא לנסכים מביאה קרבן עני. וע"ש עוד שאם היא עני' והביאה קרבן עשיר יצאה י"ח ועשירה שהביאה ק"ע לא יי"ח. והבעל צריך להביא הקרבנות עבור אשתו אף על פי שהיא עניה דמה שקנתה אשה כו' מכל מקום אם הבעל עשיר צריך להביא עבורה קרבן עשיר ואם הוא עני מביא קרבן עני. ומביא אדם עבור בתו ושפחתו קרבן עני אף על פי שהוא עשיר מכל מקום כיון דהוא אחר ומביא בשביל אחר די לו בקרבן עני ודוקא בבתו עניה או שפחתו אף על פי שהוא עשיר מכל מקום כיון שהוא מביא [בשביל אחר] די לו בקרבן עני אבל אם הם עשירים א"י להביא בשבילם קרבן עני רק קרבן עשיר. אך באשה דהיא כגופו אף על פי שהיא עניה אם הוא עשיר צריך להביא קרבן עשיר. ומחו"כ א"צ דעת בעלים ואי"ה יבואר לקמן בדיני מצורע. ומצוה זו נוהגת בזמן הבית בכל נשי ישראל אפילו שפחה אבל גויה אף שנתגיירה אחר הלידה מכל מקום א"צ קרבן ע' ש"ס ור"מ. ומ"ש הרהמ"ח בשרשי המצוה עוד ארז"ל שהאשה קופצת ונשבעת כו' זה דעת ר' שמעון בנדה דל"א אבל אתותב דמתקיף ר"י דקרבן שבועה הו"ל לאתויי וגם מזידה היא ע"ש. וטעם הראשון של הרהמ"ח קצ"ע דתודה הו"ל לאתויי. אך באמת אין בנו כח להשיג טעמי התורה ומחשבות השי"ת עמקו. והנה על קרבן יולדת עוברת ג"כ על לאו דבל תאחר עי' בר"ה ודיני ב"ת ובפרט באשה יתבאר במקומו. ואשה חרשית ושוטה שילדו ואין להם בעל שיביא בשבילם הם בעצמם פטורין דלאו בני מצות נינהו אך אח"ז בנשתפית פשיטא שצריכה להביא אף דהלידה היתה בשעת שטותה ופשוט. וקטנה לאו בת אולודי היא. ולענין למשכנה שוה כאן לכל ח"ק דבחטאת אין ממשכנין ובעולה ממשכנין כמש"ל. וכבר כתבתי לעיל דכל קרבנות שהאשה חייבת בעל מביא על ידיה ואפ"ל דלהבעל ממשכנין אף על החטאת כיון דלאו לכפרה דידי' רק מחמת כפרה דידה או מחמת שמעכבתה מאכילת קדשים כיון דהוא אוכל אפשר יתעצל וממשכנים אותו ואי"ה יבואר במק"א: