להיות כו'. עיין ר"מ פ"ד מהלכו' אה"ט ואכתוב לך בקיצור כדרכי בעזה"י. ח' שרצים המבוארים בתורה והם החולד והעכבר והצב והאנקה והלטאה והכח והתנשמת והחומט הן הנקראים שרצים לענין טומאה היינו שמטמאין בנגיעה לענין מקדש וקדשיו ולענין תרומה ומעשר כידוע ושאר שרצים חוץ מאלו אין מטמאין רק אסורים באכילה אבל אין מטמאין כלל רק שמונה מינים אלו וע' ש"ס דחולין קכ"ז גבי הצב למינהו להביא הערוד והנפילים וסלמנדרא דהנהו מין צב נינהו ומטמאין והשמיטו הר"מ וכן הרהמ"ח ועמ"ל. ואין השרצים הללו מטמאין עד שימותו ואם הותזו ראשיהם אף על פי שהוא מעורה בגוף בעור ומפרכסת טמא דהוי כמת עיין ר"מ כאן. ונ"פ דה"ה שאר הנבילות הנחשבים בפ"ב כאן כגון ניטל הירך דמבואר שם דהוי כמתה מחיים ה"ה כאן והר"מ חדא מינייהו נקט המפורש במשנה דאהלות גבי שרצים כמו שפירש"י חולין כ"א ועל השאר סמך אדלעיל ועיין בפ"ב שכתב ג"כ נשברה מפרקת ורוב בשר מטמאה מחיים אם כן כאן הוא כל שכן ובתוס' חולין שם כתבו דד"ז דהותזו ראשיהן פליגי על הא דמפרקת ורוב בשר אך הר"מ פוסק כן דגם במפרקת ורוב בשר הוי נבלה מחיים וכ"פ בספ"א מהט"מ ומביא שניהם נשברה מפרקת וגם הותז הראש ע"כ פשוט דכולם שוים לענין זה דכל הנחשבים נבלה מחיים באדם ובבהמה ה"נ כאן בשרצים כנ"פ. והנה השרצי' הנ"ל הם אב הטומאה ואדם או כלים או אוכלים הנוגעין בהן נעשין ראשון לטומאה ואם אדם נוגע בהם ובשעת חיבורו בטומאה נוגע בכלים או באוכלים הכלים אין מתטמאין כלל דאדם וכלים אין מקבלין טומאה מראשון לטומאה וגם האוכלים אין נעשים רק שני כי בד"ז דאינו מטמא רק במגע אין מטמא אדם לטמא בגדים היינו בשעת חיבורן כמבואר אי"ה במצות דלקמן. והשרץ אינו מטמא רק במגע ולא במשא ע"כ אינו מטמא אדם לטמא בחיבורין והנוגע בו הוי כאילו נגע באדם אחר שפירש והוי האדם ראשון ואין מטמא כלים ואוכלי' נעשים שני לטומאה אף בחיבורן. וכ"ח מתטמאין באויר ויבוארו אי"ה לקמן דיני כלים לענין טומא'. ונגיעת אדם בטומאה היינו אם נוגע בבשרו או בשיניו ובצפרניו המחוברים עיין ר"מ פ"א מה' ט"מ ויבואר בח"ז לקמן אי"ה. ואין מטמאין רק במגע ולא במשא ויש טומאות שמטמאין במשא ויבואר בהם איזה משא וכאן אינו מטמא רק במגע. ואינו מתטמא במין בע"ח רק האדם מישראל אם נגע נטמא ומטמא אחרים אבל בהמה חי' או עכו"ם שנגעו בשרץ או באיזו טומאה לא נטמאו כלל ואין מטמאין ד"א ויבואר אי"ה בכל מצוה ממצות אלו.
מנחת חינוך · סימן קנ״ט, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
