מנחת חינוך · סימן קנ״ד, ג׳

ומבואר כאן בר"מ פ"א בהמה שנמצא בה ברי' שיש לה שני גבים ושני שדראות אסורה באכילה וזו השסועה שנאמר' בתורה שנאמ' את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה כלומר ברי' שנולד בשתי גבים עכ"ל ופסוק זה בפ' ראה ומבואר בש"ס דנישנית בפ' ראה מפני השסועה. והנה היא פלוגתא בנדה ר"ס ברי' בעלמא ליתא וכי אגמרי' רחמנא לאיסורא במעי אמו אגמרי' ושמואל פליג והלכה כרב באיסורי עבמ"מ ואינו מבואר בר"מ אי לוקין ע"ז רק כ' אסור ול"ש לומר כיון שיש הרב' נפרטי' השסועה השפן ה"ל לאו שבכללות על כל פנים הי' לו ללקות א' עי' באריכות בסמ"ק בשורש התשיעי אך באמת כוונת הר"מ דלוקין וא"צ לפרט דקאי אדלעיל אם לא שכת' בפירוש דאין לוקין כמ"ש כ"פ בהלכות אלו. ולכאור' נראה דלוקין על השסועה מלאו זה ולא מלאו דנבלה דלאו זה כ' התורה בכלל טמאים כיון שהתורה התירה כל מה שבבהמ' ואינו נבלה אך השסועה כ' התור' לאו בפ"ע אם כן עובר משום לאו זה ונ"מ לענין התרא' כמ"ש כ"פ דשיטת רש"י דצריך להתרות משום פסוק זה שמוזהר ואף לדעת החולקים על כל פנים אם התרו בו משום לאו אחר אינה התראה כמ"ש כ"פ. וגם דמבואר בש"ס ור"מ כאן פ"ד דח"ז מנבל' טהורה וח"ז מנבלה טמאה אינה מצטרף דה"ל שני שמות אם כן השסועה היא משום טמא' ולא משום נבל' ואינה מצטרף רק עם טמאה ולא עם נבלה. אך ראיתי ברש"י נדה כ"ד שם פי' כ"פ דהוי נבל' וא"י אמאי לא פי' משום לאו דטמאה ובתוס' הרגישו בזה וכ' לפי שיטתם דלשמואל יכול להתקיים וא"ח משום נפל רק משום שסועה ע"ש על כל פנים לרש"י קשה מפני מה לא פי' הן לרב הן לשמואל חייב משום לאו זה ואפ"ל לדעת הר"מ דאפשר אין לאו זה מפורש בתורה דפשט הכתו' השסועה היינו שהיא שוסעת שסע כו' אך הוא מדרש חכמינו זכרונם לברכה שקיבלו בזה ואין לוקין לפי שיטתו אם אינו מפורש בתור' כידוע כמו לעיל בחלב טמא כמ"ש הרב המגיד אך על כל פנים התור' אמר' דאינו ניתר בשחיטת האם אם כן הדר ה"ל נבלה ול"ש לפלפל בענין אהדרי' לאיסורא קמא ע' במס' ביצה ובכ"מ דזה עדיף ואין להאריך אם כן לוקין משום נבלה ולא משום טמא' ומכל מקום ד' רש"י צ"ע. ופשוט דברי' כזו שאינה מתקיים כלל לפי מה שפסקינן הלכה כרב ה"ל נבלה משעה שנוצר' דכל הוולדות שבעולם אם לא הפילה יולד ויהי' קיים אם כן ל"ש לומר דהיא נבלה במעי אמו אך ברי' כזו שלא יתקיים כלל בודאי הוי נפל במעי אמו וז"פ. והנה ברי' זו השסועה היא ג"כ באנשי' ובכל הבהמות וחיות ע"ש בסוגיא. אם כן נ"ל דשסועה בבהמה טמאה ואח"כ הפילה השסוע' או שמתה הבהמה ויצא השסועה חייב לדעתי משום שני לאוין משום נבלה ומשום טמאה דמבואר במעילה ובחולין ד"ק דאינו חייב בטמאה משום נבלה דאין אחע"א דנבל' א"ח על טמא' והיינו בכ"מ דתיכף כשנוצרה במעי אמה ה"ל טמאה ונבלה ל"ש כ"ז שראוי להוולד ולהתקיים ואח"כ שיצא לאויר ומת או במעי אמה שמת הו"ל נבלה אם כן לא חל נבלה על טמא' אבל שסוע' במעיים דאינו עתיד להתקיים כלל תיכף בתחלת היצירה של ברי' זו ה"ל נבלה אם כן טמאה ונבילה באין כא' וה"ל איסור ב"א דחל כנל"ב ופשוט. וער"מ כאן פ"ד דנבלת בהמה טמאה ונבלת טהורה אין מצטרפין דהוי משני שמות דעל נבלת טמא' א"ח משום נבלה והיא מש"ס דמעיל' דאין אחע"א ולפמ"ש משכחת לה דחייב על טמאה משום נבלה אם כן משכחת לה צירוף נבלת טהורה ונבלת השסועה מטמאה חייב משום נבלה אך לא עיינתי היטב בסוגיא דשסועה. וגם השסועה מצטרף לטמא ג"כ דעל השסועה מטמאה עובר בשני איסורין ולוקין שני מלקות דשני איסורין חלין בב"א תיכף משנוצרה במעי אמה ועיין בסוגיא דמעילה ט"ז רב סובר דאין מצטרפין ולדידי' משכחת לה דמצטרפין כמ"ש. ולא תקשי לך במ"ש דשסועה במעי אמה הוי נבלה וה"ל חלות האיסור במעי אמה הלא נהי דלאויר העולם אם יוצא אינו חי אבל במעי אמה חי הוא אם כן היאך שייך נבלה בחי ער"ם פ"ב מהשאה"ט נראה דדוקא הנהו ששה נבלות מטמאי מחיים כגון דשוי' גיסטרא כו' אבל אם שחט בו שנים אינו מטמא כ"ז שהוא חי ז"א דהנה דעת הר"מ בה"ש דנקיבת הוושט היא נבלה מחיים ותמה בש"ך יו"ד סל"ג מפא"ט דנקה"ו אינו מטמא מחיים ובתב"ש וכו"פ ופ"מ תי' דטומאת נבלות אינו מטמא עד שת"נ אבל הלאו דאכילת נבל' עוברים אפילו מחיים כיון דלא מהני לה שחיטה ע"ש אם כן מכ"ש הכא כיון דבאויר העולם אינו יכול להתקיים כלל עש"ך סי' י"ג דאפילו שעה אינו חי וגם במעי אמו לא תהני שחיטה בשום אופן אפילו לאם אם כן ה"ל נבלה לענין לאו דנבלה אף במעי אמו כשהיא חי דאין זה חיות לענין לאו דנבלות וכ"ה בסוגי' דנדה כנ"ל. וכ"נ מד' הר"מ פ"ד שכ' דהאוכל מנפל לוקה משום נבל' ולא חילק משמע אף מחיים וא"ע משום בשר בשדה כמו טרפה נראה דמחיים הוי נבלה כיון דסופו שאינו מתקיים ול"מ שחיטה הוי נבלה תיכף ה"ה כאן אף כשהוא חי במעי אמו הוי נבלה כ"נ ברור ומכל מקום באתי רק לעורר. עוד מבואר בר"מ השוחט את הבהמה ומצא בה דמות עוף אף על פי שהוא עוף טהור אסור באכיל' לא הותר מהנמצא בבהמה אלא מה שיש לו פרסה כ"ה שיטת הר"מ ועיו"ד סי' י"ג שיטת תוס' אך כיון דלא ניתר מחמת כל בבהמה אם כן ה"ל נבלה וע' תוס' חולין ס"ט דא"י להתקיים ביצא לאויר העולם נ"ל דדינו כמש"ל אף במעי אמו שהוא חי ותלש אבר חייב משום נבלה כיון דאינו בר קיימא כלל. ואני מסופק בדמות עוף אם יש לה דין נבלת בהמה טמאה לענין טומאה דמטמא במגע ובמשא או אפשר דין נבלת העוף יש לו דאינו מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא בבית הבליעה ג"כ דדין נבלת עוף טמא יש לו ויבואר אי"ה לקמן בטומאת נבלות: