מנחת חינוך · סימן קנ״ד, ב׳

ולפיכך האוכל כו' מחלבו כו'. היינו חלב בצירי דחלב בקמץ מותר מן התורה לכ"ע וז"פ אך לשון שותה מחלבו צע"ק דבחלב בצירי שייך לשון אכיל' כמו לעיל במצוה קמ"ז במצות אכילת חלב וכן בר"מ כאן לא נזכר שותה. והנה הרב המגיד כאן מביא דעת הרא"ה שבשר אדם אסור בלאו וכאן אינו מביא הרהמ"ח דעה זו כלל וחיבור זה מיוחס להרא"ה ז"ל והנה אבר מן החי של אדם אם נוהג בו אבר מן החי ע' משנה למלך מביא בשם רשב"א דאינו נוהג ודעת הריטב"א דנוהג ויש לחקור אם ב"נ מצווה על אמ"ה של אדם ואין כאן מקומו ועמש"ל פרשת ראה במצות אמ"ה. והנה בטמאים היוצא מן הטמא טמא כגון חלב וכדומ' עיין ר"מ פ"ג אך דעת הר"מ דאין לוקין על החלב דא"ע בלאו והאוכל הרי הוא כאוכל ח"ש ועבמ"מ דזה רק מדרשא ע"כ אין לוקין. וער"מ פ"א הבהמה טהור' שילד' כמין טמאה מותר באכילה וטמאה שילד' כמין טהור' אסור באכיל' והוא מש"ס דבכורות ובפרי מגדים סימן פ"א כתב דאפשר טמאה שילדה כמין טהורה דנלמד בבכורות מאך את כו' ופשטא דקרא קאי אשפן כו' אם כן לדעת הר"מ אין לוקין על הטהור שנולד מטמא אך דעתו נוטה דלוקין ע"ש. ונוהג לאו זה בזכרים ונקבות והאוכל מטמאה או שתה מחלבה רביעית במזיד לוקה עכ"ל הרהמ"ח ואיני מבין דבריו אם כוונתו חלב בצירי למה כ' שתה ולא האוכל כמו לעיל במצות חלב וגם למה כ' רביעית ולא כזית כמו בחלב ודם ואי כוונתו חלב בקמץ אם כן נטה מדעת הר"מ שהבאתי לעיל דסובר דאין לוקין על חלב טמא ואי נימא דחולק על הר"מ בזה וסובר דלוקין אמאי אין לוקין על כזית כמו דם שג"כ הוא משקה ומכל מקום כ' לעיל שלוקין על כזית ולעיל במצות דם הארכתי בזה אי במשקה השיעור ברביעית וד' הרהמ"ח צע"ק. והנה בעובר בלאו זה עובר בלאו ועשה ודינו ככל מכ"א שבתור' לכ"ד. ולענין תשובה כמו בכהת"כ וא"צ לכפול וגם איסור סחורה נוהג בזה בדברי' העומדים לאכילה עיו"ד קי"ז.