ונכלל בלאו זה ג"כ דאסור להורות כשהוא שתוי או שכור וגם כן הדינים כנ"ל אך אין לוקין עד אם הורה שכור ובר"מ והרהמ"ח לא נזכר מלקות כאן וכ"ה ברמב"ן בס' המצות דעל לאו זה דהורא' אין לוקין רק באזהר' והרמב"ן דעתו שם דחכמי' בהוראתם אינם באזהרה רק בלאו הבא מכלל עשה דהוי עשה ע"ש בדבריו. והנה הטעם דאין לוקין אף על פי שהוא עובר בלאו ולא הוי לאו שבכללות כיון דיש חילוק בעונשים דבעבוד' מב"ש וחכמים בהוראת' אינם במיתה אך כאן הטעם פשוט דהוי לאו שאב"מ דדיבור אינו מעש' רק במימר כו' עיין ר"מ פ"א מה' תמור'. והנה בהורה כהלכ' שטיהר את הטהור וטימא את הטמא בודאי אינו מעשה וכן טיהר את הטמא ג"כ אינו מעשה כי אין בדבריו כלום ואינו מעש' וכבר כתבתי כ"פ דדברי הר"מ סותרים בד"ז אך אפילו אם נאמר כלל הזה דלוקין אם בדיבורו אתעביד מעשה מכל מקום פשוט אצלי דד"ז דחכם שאסר שאין חבירו רשאי להתיר היינו אם החכם הוא ראוי להורות עפ"י התורה אבל אם אסור להורות עפ"י התורה כגון שא"ר להוראה או שהוא שתוי וכדומ' בודאי אין בהוראתו כלום ויש אריכות דברים בדינים הנזכרים בסי' רמ"ב. והנה במצוה זו ומצות פ"ר וק"ב חוץ מה שעובר על הלאוין עובר על עשה דמורא מקדש ג"כ דכולם מצווים מחמת מורא המקדש חוץ פ"ר ואינו מנוול כגון בל' יום כמ"ש הרהמ"ח א"ע בעשה ונ"מ לענין תשובה ודיני תשובה כבשאר לאוין החמורין ובדבר שאב"מ רק לאו ככל הלאוין ויבואר אי"ה במצות תשובה. ויש לחקור באותם שאין מחללין עבודה וגם אין בהם ח"מ כגון שכור משאר המשכרים שעובר רק בלאו אפשר אם אין שם כהן אחר וצריכין להקריב התמיד דהוי עשה דרבים אפשר דל"ת אף דאין ע"ד ל"ת שבמקדש מכל מקום עשה דרבים אפשר דדחי אף במקדש כמו דל"צ בעידנא ע' בראשונים סוף ר"ה גבי שופר ואין כאן מקומו על כל פנים אם נאמר דדחי אם כן העשה דוחה ומותר לעבוד אך לפמ"ש דאיכא ג"כ עשה דמורא מקדש אם כן אין עשה דל"ת ועשה אף בעשה דרבים ע"ש. (עיין השמטות):
מנחת חינוך · סימן קנ״ב, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
