מנחת חינוך · סימן ק״נ, א׳

שלא כו'. ער"מ פ"א מהב"מ והנה הר"מ כ' הלאו מפסוק זה וכבר כתבתי לעיל והדינים כ"ה וז"ל הר"מ דין ק"ב ופ"ר א' הם וכו' אם עבד עבודה ק"ב חייב מב"ש ומלקות בהתרו בו ונחשב בין מחב"ש שלוקין בר"מ פי"ט דסנהדרין וכבר כ' לעיל דנראה דפ"ר א"ח מב"ש אלא על עבודה תמה נראה דגם ק"ב כן דהר"מ כ' דדין א' להם ובעבודה שיש אחריה עבודה אינו ח"מ רק מלקות עיין ר"מ פ"ט כאן לענין הרבה פסולים ומכל מקום אף על פי שח"מ עבודתו כשרה כמו פ"ר דאין מחללין עבודה וכן הנכנס מן המזבח ולפנים חייב מלקות לדעת הר"מ כמו פ"ר ולדעת הראב"ד ורמב"ן הוא רק מעלה מדרבנן וג"כ על הכניסה א"ח אלא בראוי לעבודה ובשעת עבודה וכן אם הי' בין אולם ולמזבח וקרע שם בגדיו לוקה וכ"מ להדיא בר"מ כאן. והנה הדין דכהן העובד מח"ב חייב מב"ש כזר ומחלל עבודה דה"ל כזר והן מח"ב הן יתר בגדים עיין ר"מ פ"י מכה"מ ומבואר שם בר"מ פ"ט דבגדי כהונה שהיו מקורעין ועבד עבודתו פסולה והוא מש"ס דזבחים ונראה הטעם דאינו בגד אם כן קשה ל"ל קרא דק"ב חייב מב"ש תפ"ל דה"ל מח"ב וה"ל כזר וחייב מב"ש ומלקות. אך זה יש ליישב דהתור' כ' לעבור עליו בשני לאוין דאם חסר איזה בגד עובר בלאו א' ובבגד קרוע עובר בב' לאוין וחייב שני פעמים מלקות וגם לענין מב"ש נ"מ אם שגג בא' והזיד בשני כמבואר ביומא גבי חיסר מעלה עשן ששגג בזה והזיד בזה. אך זה קשה איך כ' הר"מ כאן ובפ"ט דק"ב אין מחללין עבוד' הא מפורש בש"ס ור"מ פ"ט דהיו בגדיו מקורעים מחלל עבודה וראיתי בחי' מכבר הבאתי ד' רמב"ן בס' המצות דבגדי כהונה המקורעים הו"ל כאינו בגד וחייבים משום מח"ב ומחלל עבודה וד' הר"מ צריך עיון גדול. אך י"ל דמיירי שעבד בבגד יתר והי' מקורע דאינו מחלל עבודה וא"ח מב"ש משום יתר בגדי' כיון דהוא מקורע אין זה בגד כדברי הרמב"ן וחייב משום ק"ב ואינו מחלל עבודה כדין ק"ב ומשום יתור בגדי' א"ח ולא מחלל כיון דהוא קרוע אין זה בגד וגרע מבגד של ג' אצבעות או צלצול קטן דהוי יתור בגדים עיין ר"מ פ"י מהכה"מ כיון דנקרע אינו חשוב בגד. ומכל מקום צ"ע ד"ז אם זה לא מיקרי בגד אך עכצ"ל כן לדעת הר"מ דאל"ה היאך אין מחלל עבודה הא היו מקורעין מחללין עבודה עכצ"ל בבגד יתר וכמ"ש. וגם בגוף הדין שכ' הר"מ דהי' בגדיו ארוכים אך מטושטשים או מקורעים כו' עבודתו פסולה וכ"ה בש"ס דזבחים ולא נזכר שחייב מיתה כמ"ש בפ"י גבי מח"ב או יתר בגדים כתב בפירוש דמחלי עבודה וח"מ וכאן לא כ' רק דעבודתו פסולה נראה מדבריו דא"ח מיתה. ויש הרבה דברים דעבודתו מחוללה וא"ח מיתה כגון עבודה שאינה תמה ובע"מ עיין ר"מ פ"ט וגם מלשון הר"מ שהתחיל בגדי כהונה מצותן שיהיו נאים כו' שנא' לכבוד ולתפארת כו' היו ארוכים יתר ממדתן כו' או מקורעין כו' עבודתו פסולה משמע מטעם זה שאינם נאים כו' אבל לא מחמת חסר בגדים או יתיר בגדים וגם רש"י בזבחים פי' דמקורעים א"ר לעבודה דבעינן לכבוד ולתפארת נראה דא"ח מיתה דלא ה"ל ח"ב אם כן אם לבש בגדי' קרועים יותר הו"ל יתיר בגדים דהוי בגד אם כן איך משכחת ד"ז דק"ב לא יחללו עבודה. אך נראה דלענין הכשר בגדי כהונה קריעה כ"ש פוסלת דאינם לכבוד ולתפארת ומכל מקום בודאי הוי בגד ושייך שפיר בגדיהם עליהם עיין ר"מ פ"י וכן יתיר בגד כזה הוי יתיר בגד אם כן א"ח כלל רק עבודתו פסולה מטעם דבעינן לכבוד וקבלו חכמינו זכרונם לברכה דעבודתו פסולה אבל בגד שהוא קרוע לגמרי לענין טומאה דאינו נקרא בגד כלל עיין זבחים צ"ד גבי בגד שיצא כו' על כל פנים אם לא שייר כדי מעפורת בודאי לא מיקרי בגד ע"ש בסוגיא ובתוס' שם אם לבשו בגד כזה מב"כ ה"ל מח"ב ואם לבש יתיר כזה אינו מיקרי יתיר בגד ופטור ואינו מחלל עבודה כלל משום יתיר וחייב מיתה משום ק"ב ואינו מחלל עבודה אבל אם לא נקרע רק כדרך קריעה על אבילות כמו שיתבאר נהי דעובר על לאו זה בלבד דאינו נקרא מח"ב כמ"ש וח"מ מלאו זה בלבד על כל פנים מחלל עבודה דאי הי' הקרע בבגדי כהונה מחלל מטעם מקורעים ואי הי' בגד יתיר והי' מקורע מחלל משום יתיר בגדים. אך בבגד מקורע לגמרי והי' הבגד הזה יתיר אינו יתיר בגדים וא"ח משום יתיר בגדים ואינו מחלל עבודה משום יתיר רק ח"מ משום קרועי בגדים ואינו מחלל עבודה.