מנחת חינוך · סימן קמ״ג, ג׳

ונראה דקדשים שנפסלו באיזה פסול או שנטמאו דהדין דישרפו מיד ולא שרפן מיד רק לנו ל"מ לפמש"ל דאין עוברים על קדשים פסולים בבל תותיר אם כן לא חל שם נותר כלל ולא תוסיף תת כח בשביל שנותר ונשרפין אף בלילה כדין כל פסהמ"ק שכתבתי ואף לדעת הצל"ח דעוברים אף בקדשים פסולים בבל תותיר מכל מקום מודה דאין חל שם נותר לענין דא"ח משום נותר עש"ס דכריתות שהבאתי להדיא אם כן לא חל שם נותר ג"כ לענין זה ודינם כדין פסהמ"ק בלא נותר דנשרפין בלילה כנ"ל. והנה קדשי קדשים ואימורים אף של קדשים קלים שריפתן בעזרה כ"ה בש"ס ור"מ כאן ובפ"ז מה' מעה"ק כמש"ל. וקדשים קלים נשרפין בכל העיר כ"ה בש"ס ור"מ כאן וגם פרים ושעירים הנשרפים שאירע בהם פסול נשרפים בעזרה אך אם אירע בהם פסול אחר צאתם מעזרה נשרפין בהר הבית והוא בפ"ז ממעה"ק. ומבואר בר"מ והרהמ"ח דקדשים שנפסלו מספק תעובר צורתן ויוצא לבית השרפה דמספק אין שורפין קדשים משום בזיון ע"כ תעובר צורתן ונשרף בודאי משום נותר ומבואר כאן בר"ם דפרי' ושעירי' הנשרפים שנפסלו מספק ג"כ נשרפין בעזרה. וכתב ויראה לי דאין טעון עיבור צורה הואיל והם עומדי' לשרפה אפילו לא נפסלו עכ"ל. וכ' הר"י קורקס מובא בכ"מ דכל הקדשי' מס' אין נשרפין משום בזיון קדשים ע"כ טעון עיבור צורה. אבל כאן דנשרפין רק חילוק במקום דכמצותן נשרפין חוץ לעיר אין ביזוי אם נשרפין בעזרה עכ"ל. ולכאורה ל"ל טעם זה הא בלאו הכי מאי יהני עיבור צורה דהוא אבעיא בש"ס אי לינה מועלת אם כן אף לאחר עיבור צורה הוא עדיין ספק ונשרף בעזרה רק מס' אם כן טוב שישרוף מיד מס'. אך י"ל דעתה הוא ס' פסול ולאחר הלינה יהיה שני ספיקות לשרוף א' שמא נפסל מחמת הפסול ואפילו אם הי' כשר שמא לינה פוסלת אם כן הוא שני סברות לשרוף בעזרה והי' הסברא להמתין ע"כ נתן הר"מ טעם זה דלשרפה קאי וז"פ. והנה הנשרפים ביום מביאין האחרונים ירושלמי דאסור להדליק מבע"י שידלק בלילה דכל השרפה צ"ל ביום דוק' עיין בנוב"י ופ"י בשבת סוגיא דשמן שרפה וא"ר להאריך כי אין הירושלמי בידי. ושריפת כל הנשרפין כשרה בזר עיין ר"מ פ"ז ממעה"ק. והנה לפמש"ל דקדשים הפסולים אם לנו מכל מקום אין חל שם נותר שיהי' דוקא נשרף ביום דלא חל שם נותר. ולפמש"ל ה"ה בס' פסול על כל פנים כיון דא"ר לא חל שם נותר ונשרפין לאחר עיבור צורה אף בלילה כ"נ. ומבוא' בר"מ פ"ז מה' הנ"ל ז"ל וכל הנשרפין חוץ לעזרה כל העצים כשרים אפילו קש וגבבא שנא' על עצים באש אש מכל מקום ולמה נאמר עצים להוציא את הסיד ואת הרמץ. והנה במ"ש כל הנשרפין חוץ לעזרה היינו פרים ושעירים הנשרפים כמבואר בפ' כ"צ ועלח"מ. והנה בקדשי' הנשרפין כגון פסה"מ הן בעזרה כגון ק"ק והן חוץ לעזרה כגון קק"ל אינו מבואר בר"מ כלל הדין. ולפמ"ש דעצים ממעט סיד ורמץ וכאן כתיב באש תשרף וכן בפ' בא באש תשרופו אם כן כשר לשרוף אפילו בסיד ורמץ וזה כוונתו שכ' חוץ לעזרה כו' היינו פרים ושעירים הנשרפים נוהג ד"ז אבל פסהמ"ק נשרף אפילו בסיד ורמץ והא דכתיב באש אתמעט אבר מעיקרו ע' פכ"צ דע"ה. וכן לפי המבואר בש"ס שם דבאש ישרף לרבות אפילו סיד וגפסיס ע"ש בסוגיא ובלחם משנה אם כן כשר ג"כ סיד וגפסיס ולזה כתב חוץ לעזרה היינו פו"ש דאי פסהמ"ק כשרים ג"כ בסיד ורמץ. ועפ"ד מהק"פ סוף ה"ג כתב לפיכך אם רצו לשרפו בקש ובגבבא נראה דוקא בקש ובגבבא. ובאמת סיד וגפסיס תולדות האור ג"כ כשר. אך אין ראי' דשם מיירי לענין הדין דשורפין מעצמו ולא נחית לדינים אלו על כל פנים ק"ל דלמה כאן בהפסה"מ לא כתב זה דתולדות האור ג"כ כשר כגון סיד וחרסית ואבר מעיקרו פסול דדינים אלו אין יכולי' לידע בלי הסוגיא וה"ל להר"מ לבאר. גם בפט"ו מה' סנהדרין לא ביאר גבי ב"כ דאבר מעיקרו פסול. אך אפשר כיון דכתב אבר מתיכין אותו כו' ממילא משמע אבל כאן במצות עשה דנשרפין הו"ל לכתוב דצריך על כל פנים תולדות האור ואי"ה בסוף הספר אבאר זה: