והנה שריפת נותר אף דהוא מ"ע א"ד שויו"ט והטעם בש"ס דאין עדל"ת ועשה דיו"ט. ולכאורה אף אם נאמר דיו"ט אינו אלא ל"ת לחוד או בנשים אי נימא דאין מוזהרות אעשה דיו"ט וחייבי' בעשה דנותר ול"ה מעשהז"ג. וכמש"ל בשם התוס' קדושין שהקשו דישרפו נשים דעדל"ת יעו"ש. ולכאורה לשיטת תוס' עירובין דף ק' בנתערבו מתן א' במתן ד' כ' שם דכ"ה דדחיית הלאו בא ע"י פשיעה אין העשה דוחה אם כן כאן אף ל"ת לחוד לא ידחה דהל"ת בא ע"י הפשיעה דהותיר ול"ל לר"א לומר הטעם דל"ת ועשה. אך באמת כבר כתבתי במצוה הקודמת דסברת התוס' הוא דוקא אם היה יכול לקיים העשה בלא פשיעה ולא הי' צריך לדחות אז אין עשה דוחה אבל אם גם העשה בא ע"י פשיעה ובלא הפשיעה לא הי' עשה רק ע"י הפשיעה בא העשה והל"ת אז דוחה העשה הל"ת וכאן ע"י פשיעה שהותיר נתחייב ג"כ בעשה ודוחה שפיר ע"כ צריך לטעמים אחרים בש"ס ע"ש. ויש עוד ראיות לזה וא"צ להאריך. והנה אם נאמר דנשים חייבות במצות עשה זו אם כן כל אישי ישראל חייבי' חוץ מחרש שוטה וקטן ככל מ"ע ואם נאמר דאין הנשים מצווין גם עבדים אין מצווין וטומטום ואנדרוגינוס רק מספק וח"ע וחב"ח חייב מחמת צד חירות והבן. ונרא' דמ"ע זו ג"כ השיעור בכזית כמ"ש כ"פ אפילו במידי דלאו בר אכילה השיעור בכזית וה"נ. וח"ש שנתותר או אפילו נתותר זית אך חציו נאבד או נפל לים אין על פחות מכזית מ"ע רק אפשר קצת מצוה איכא כמ"ש בח"ז דקצת אחרונים סוברים דגם במצות עשה איכא בח"ש קצת מצוה. אך על כל פנים שבועה חל כמו על ח"ש אבל על כזית דהוא מ"ע אין שבועה חל כמ"ש כ"פ. ונ"מ ג"כ למ"ש דמשכחת לה מעשה בבל תותיר רק מטעם נל"ע אם כן אם נטל ח"ז והשליכו לנהר ה"ל ביטלו וחייב מלקות דעל פחות מכזית אין המ"ע כלל. וער"מ כאן. ובפסחי' ספא"ע דמי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קודש אם עבר צופי' שורפו במקומו ואם לאו יחזור וישרוף בירושלים עד כמה חוזרין הוא פלוגת' ופסק הר"מ בכזית חוזרין ופחות אינו מבואר בר"מ וגם במשנה דשורפין במקומן כמו בדין דעבר צופים אפשר דמה"ט דעל פחות מכזית אינו חוזר א"צ לשרוף במקומו ג"כ דפחות אין מצוה כלל. אך הלשון משמע דאינו חוזר רק שורפו במקומו ומפרש"י במשנה שפי' על כביצה חוזר ופחות מכאן שורפו במקומו אין ראי' דפחות מכביצה מיירי דאיכא כזית אך הלשון משמע כן דבפחות מכזית שורפו במקומו. וצ"ל או דמצוה קצת איכא משום ח"ש כמש"ל או אפשר דחז"ל הצריכו לשרפן משום בזיון קדשים אבל עשה ברור לי דליכ' רק בכזית ככל שיעורי תורה כנ"ל.
מנחת חינוך · סימן קמ״ג, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
