מנחת חינוך · סימן קמ״א, א׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

שנצטוו כו'. והנה דין שלמי צבור אכתוב במקומו גבי שהל"ח בעזה"י. וגם דין איל נזיר יבואר בפ' נשא וכאן אכתוב דין שלמי חגיגה ושמחה דהם שלמי חובה ודין שלמי נו"נ ותודה ועיקר דינים אלו עיין ר"מ פ"ט ממעה"ק וקצת בפ"א מה' הנ"ל וש"מ. וכבר ביארנו לעיל דחובה על כל איש מישראל להקריב בכל רגל מג"ר שלמים ונקרא חגיגה וגם שלמי שמחה וביארנו שם מי הם הפטורים ממצות אלו. גם ביארנו דשלמי חגיגה צריך שישוה ב' כסף ועי' תוס' חגיגה בשם ירושלמי אי השיעור הזה מן התורה או דרבנן. גם הבאתי שם בשם ס' ט"א דבאה בשותפות כשלמי נו"נ ובלבד שיהיו לכ"א שיעור ש"פ הכלל שלמי חגיגה ושמחה לכל דיני הקרבתן שוה לשלמי נו"נ. וסדר הקרבתן כ"ה אינה באה אלא מבהמה ולא מעוף. ומכל מין בהמה בין בקר וצאן ועזים בין זכרים בין נקבות בין גדולים בין קטנים. ונ"פ בין שלמי חגיגה ושמחה או נו"נ אם רוצה יכול להביא פלגס ג"כ ונקרא פלגס כבש שהוא בן שנה עד ל' יום בשנה השנית ע' ש"ס ור"מ פ"א ממעה"ק ולקמן מצוה רצ"ט פלפלתי בדין פלגס באריכות אבל בין אם הוא ס' כבש או איל או אפילו ברי' בפ"ע עי' בחולין ובר"מ פ' ט"ז ממעה"ק מכל מקום כשר לקרבן אם כן יוצא ידי חגיגה או בנדר שלמים סתם ודוקא בנודר כבש או איל לא יצא או לר"י מטעם דהוא ברי' בפ"ע ואינו לא כבש ולא איל או לבר פדא דהוא ס' כבש או איל או ברי' ע"ש אבל שלמים אם רוצה מנדר או מנדב פלגס או שלמי חובה אם רוצה מביא פלגס דכשר לקרבן. וע' לקמן הבאתי בשם הגאון ר"א מווילנא דפי' במשנה דפ"ק דפרה דר' ישמעאל קורא אותו פרכדיגמא ופוסל אותו לקרבן אבל לית הלכתא כוותי' דר"י עמ"ש לקמן. והנה המקריב את הפלגס מביא נסכי איל לר"י הוא גזירת הכתוב או לאיל לרבות הפלגס ולב"פ מייתי נסכי איל ומתנה אם הוא כבש המותר לנדבה עי' בחולין ועיין ר"מ פט"ז וע' לח"מ על כל פנים אם צריך להתנות אינו מביא בי"ט כי מנחת נדבה א"ד י"ט ויכול להביא בחה"מ או מקריב הפלגס בי"ט והנסכים מביא אחר י"ט דקיימא לן מביא אדם זבחו היום ונסכיו אחר י' ימים עיין ר"מ פ"ב וז"פ על כל פנים נ"פ דיכול להביא שלמי חובה פלגס וכן נו"נ יכול לנדור או לנדוב פלגס ופשוט. והנה יכולים להביא שלמים בשותפות והוא בר"ם פ"ג ומקבלים שלמים בנו"נ מכל אישי ישראל אבל לא מעכו"ם ואם עכו"ם הביא שלמים מקריבים אותו עולה דהעכו"ם לבו לשמים רק אם נתנו לישראל שיתכפר בו ישראל דינו כשלמים לכ"ד ומן רשע לעכו"ם או מחלל שבתות אין מקבלין ורשע לא' משאר עבירות מקבלין ממנו ער"מ. ושלמים טעונין סמיכה ודיני סמיכה ביארתי למעלה ואינו מתוודה על השלמי' רק אומר דברי שיר ושבח כ"ה בר"מ כאן פ"ג וג"כ טעונין נסכים ככל הקרבנות עולה ודומי'.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.