מנחת חינוך · סימן קל״ט, ג׳

והנה בהכנסה להיכל בלא זרק אי נפסל הדם הוא פלוגתא במשנ' דח"א אף על פי שלא כיפר ור"ש סובר דוקא שכיפר ור"י סובר דבשוגג אם הכניס שוגג כשר ובמזיד פסולה. ומבואר שם דבמזיד דפסול היינו בשכיפר דוקא דכר"ש ס"ל והר"ם פוסק כאן דעל הכניסה לחוד יש חילוק בין שוגג דכשר ובמזיד פסול בכניסה לחוד אף שלא כיפר ובכיפר בכ"ע אף בשוגג פסול הדם ע"ש בכ"מ ולחם משנה תמהו דנראה בש"ס דבלא כיפר כשר אפילו במזיד. וע' מ"ש בשם הר"י קורקס וע' לח"מ. והנה ז"פ למאן דס"ל דבעינן כיפר היינו במקום הראוי לזריקה כגון שהכניס בהיכל והזה על הפרוכת או על מזבח הזהב או בקה"ק בין הבדים. אבל אם זרק במקום שא"ר בודאי לא מיקרי כיפר ע"ש בש"ס דנלמד מגז"ש וז"פ וברור. אם כן בנכנס לאולם לא משכחת לה כיפר דשם אין מקום הזאה כלל אם כן אין נפסל הדם אך להר"מ דפוסק דעל הכניסה לחוד במזיד חייב אם כן אפשר באולם ג"כ נפסל כמש"ל. ובד"ז דכיפר אין חילוק בין אם הכניסו להיכל או אפילו לקה"ק צריך דוקא כיפר ובלא כיפר כשר. ולהר"מ בלא כיפר בשוגג כשר וע"ש מוכח כן בש"ס ופשוט. והנה דבר זה דכיפר לא נתפרש לי מאי זה כגון שהכניס חטאת החיצונה להיכל אם נפסל בהזה על המזבח לחוד אפילו בלא הפרוכת או על הכפורת לחוד בלא המזבח מיקרי גם כן כיפר וכן בלא הזה רק מקצת הזאות אי מיקרי כיפר דאפשר דלא מיקרי כיפר רק אם הזה כדין חטאות הפנימיות וצריך בהיכל ז' הזאות על הפרוכת וד' מתנות על קרנות המזבח ומתנה א' מעכבת בחטאות הפנימיות אם כן לא מיקרי כיפר רק אם עשה כהכשר פנימיות וכן בקה"ק כל ז' הזאות וכ"נ כיון דילפינן לכפר לכפר מג"ש דפר ושעיר הנשרפים עי' בגמ' ושם מיירי דכיפר כדינא. אם כן האי לכפר ג"כ כן. וע' רש"י זבחים ל"ו ע"ב ד"ה הכניס כו' פי' דר"י פוסל כשנותן ממנו על מזבח הפנימי כו' נראה דעל המזבח לחוד נפסל ול"נ כמ"ש דצריך הזאה כעין כשירה ורש"י לא דקדק בזה דאין כוונתו לפרש רק בהכנסה לחוד לא מפסל ע"ש כנ"ל. ולא נפסל בהכנסה רק אם הכניסו דרך שער ההיכל אבל אם הכניסו דרך פשפוש או חלון או גג בין להיכל בין לקה"ק אפילו אם כיפר אינו נפסל דרק דרך ביאה אסרה תורה כ"ה בש"ס ור"מ ובהרהמ"ח. ונוהג לאו זה בכל אישי ישראל ודינו ככל הלאוין לענין כל הדינים וא"צ לבאר דהכל מבואר לעיל. ובשר חטאת הנכנס לפנים לא נפסלה ואפילו בצוואר מלא דם שעדיין לא קיבל דמו לא נפסל דאינו נפסל אלא אם כן קבלו בכלי והכניס. וחטאת העוף שהכניס בצווארה להיכל הוא אבעיא בש"ס כיון דאינה טעונה כלי ה"ל הצוואר ככלי ומיפסל או כצוואר בהמה דמי ולא נפסל ואבעיא הוא בזבחים צ"ב ומבואר בר"ם כאן ונשרף מספק. ונראה דאבעיא זו בש"ס למ"ד לא בעינן כיפר דאי לר"ש ור"י היאך שייך כיפר דהיאך אפשר להזות באצבעו מצוואר העוף ז' הזאות וד' הזאות על המזבח וגם לשון הגמ' חטאת העוף שהכניס כו' נראה דבכניסה בעלמא פסול. וקשה היאך מבעיא שלא כהלכתא דהא ר"י ור"ש סוברים דבעינן כיפר ואפשר דמכאן יצא להר"ם מה שפסק דכניסה לחוד פוסל במזיד אליבא דר"י ומבע"ל אליבא דהלכתא. אבל אם נאמר דבעינן בכ"ע כיפר ל"ש כאן כנ"ל. אך אפשר דיכול להיות שהזה כדינו וצ"ע ועי' בזבחים צ"ב מביא הש"ס ברייתא פירכסה ונכנסה לפנים כשרה הא הכניסה פסולה מבואר דא"צ כיפר דבפירכסה מעצמה ל"ש כיפר אם כן בכה"ג הכניסה פסולה לא בעינן כיפר מוכח דין הר"ם דלא בעינן כיפר ומכל מקום בנכנסה מעצמה כשירה דהוי כמו שוגג ע"ש. ונלע"ד כיון דצריך שיכפר וילפינן מג"ש אשר הובא את דמם לכפר אם אחד מהפסולים לעבודה לקח מקצת דם והכניסו וכיפר בפנים לא נפסל דם הנשאר בחוץ דדומיא אשר הובא וכו' לכפר דוקא בכשר וכה"ג מבואר בש"ס ור"ם פ"א מפסולי המקודשים והבאנו לעיל דאין הפסול עושה שיריים ואם זרק הפסול אם יש דם הנפש יחזור הכשר כו' ה"נ אינו פוסל ואפשר דטמא פוסל כמו דעושה שיריים דכשר בק"צ כמש"ל. אבל לשיטת הר"ם דבכניסה לחוד מפסל אפשר דבכ"ע פסול אף בנכנסו הפסולים עם מקצת דם אבל אי בעינן כיפר דיליף בג"ש נראה דוקא בכשרים ואפשר בטמא ג"כ ובאתי רק לעורר: