מנחת חינוך · סימן קכ״ג, א׳

להקריב כו'. עיין ר"מ פ"י וי"א מהלכות שגגות דיני טומאת מקדש וקדשיו ודיני שבועת העדות וביטוי עיין ר"מ פ"א ופ"ט ופ"י מה' שבועו'. והנה ביארתי לעיל בכל חייבי חטאות הדינים וכאן יש דינים מחודשים אם נטמא ונכנס למקדש או אכל קודש בשגגה ואם הי' מזיד הי' חייב כרת על עבירה זו. ואי"ה בפ' תזריע ובפ' נשא גבי הלאוים של קודש ומקדש יבואר באיזה אופנים ח"כ ע"ז ואם עשה בשוגג חייב קרבן עויו"ר היינו עשיר מביא כשבה או שעירה ודל מביא שני תורים או שני ב"י א' חטאת וא' עולה ואם אין ידו משגת מביא עשירית האיפה למנח' והקרבנות הללו סדר עשייתן מבואר כ"א במקומו. והנה בכל חייבי חטאות אם עשה בשוגג אפילו לא הי' לו ידיעה מעולם שהיא עבירה ועבר ואח"כ נודע לו צריך להביא חטאת וכאן אינו כן וצריך דוקא להיות לו ידיעה בתחלה ג"כ היינו אם ידע שנטמא ויודע שזה קודש או מקדש ואחר כך נעלם מאתו ושכח שנטמא ואכל קודש או נכנס למקדש. או שלא נעלם ממנו הטומאה רק נעלם ממנו שזה קודש ושזה מקדש ואכל או נכנס או העלם שניהם בידו ואח"כ נתוודע לו שחטא מביא קרבן זה דהיינו קעויו"ר. אבל אם לא ידע כלל שנטמא או שלא ידע שזה קודש ואח"כ נודע לו פטור מקרבן דהוא גזירת הכתוב גבי טומאת מקדש וקדשיו דצריך ידיעה בתחלה ג"כ ונראה מדברי הר"מ ומד' הרהמ"ח דידיעה גמורה בעינן וידיעת בית רבו ל"ש ידיעה. ובלחם משנה תמה על הר"מ ואין כאן מקומו. אך דעת הר"מ נראה דס"ל דבעינן ידיעה גמורה כמו שצייר. וכבר הבאתי לעיל דח"ח אפילו הזיד בלאו רק שגג בכרת ה"ל שוגג עיין כאן בר"מ פ"ב ה"נ כאן דאם אכל קודש או נכנס למקדש אפילו אם הזיד בלאו רק שגג בכרת חייב קרבן. אך נראה כיון דשגגת כרת ה"ל העלמה. אם כן כיון דיליף מן ונעלם דצריך ידיעה בתחלה אם כן הידיעה צ"ל שנטמא וזה קודש וגם יודע שחייב כרת דאי א"י שח"כ ל"ה ידיעה דהא חייב בקרבן ונקרא העלמה ע"כ בודאי צריך ידיעה גם בכרת והר"מ לא ביאר זה אפשר מחמת שהוא פשוט וע' פ' כלל גדול וצ"ע בזה. ואם נטמא וידע שנטמא אך א"י באיזה אב אי בשרץ או בנבילה וכדומה מכל מקום כיון דעכ"פ יודע שנטמא ה"ל ידיעה בתחלה ואם נגע וא"י אם כעדשה מן השרץ מטמא זה הוי אבעיא בש"ס אי הוי ידיעה בתחלה ומספק אינו מביא חטאת כמש"ל. ולשון הר"מ כאן ונודע לו אחר שאכל או אחר שנכנס באיזה אב נטמא וכו' נראה דדוקא הידיעה בתחלה סגי בידע שנטמא אף על פי שא"י באיזה אב אבל הידיעה בסוף צריך לידע באיזה אב. ועל"מ הקשה ע"ז ודעתו דגם הידיעה בסוף סגי בידע שנטמא וא"צ לידע באיז' אב ע"ש.