ומ"ש כל האישים היינו מישראל אבל מעכו"ם אין מקבלין וגם ממומר ועמש"ל. ובזבחים מ"ח מבואר דחטאת בת דנקא דהיינו ששוה דנקא דהיא שתות דינר וע' רש"י שכתב ל"ד דנקא אלא דמים קלים שלא ניתן קצבה ועיין בתוספות דלמצוה מן המובחר יהי' שוה סלע ועיין מנחות ק"ז כ' דעין יפה סלע ועין רעה דנקא ואפילו פחות מדנקא מתכפר ועיין בכריתות ובט"א לחגיגה ובתוס'. ומי שמחויב חטאת אין כופין ואין ממשכנין דניחא לי' בכפרה ובר"ה סוגיא דב"ת כתבו תוספות דדוקא קודם שעבר אב"ת אבל משעבר אב"ת כופין וממשכנין וכ"כ הרמב"ן עמ"ל פי"ד ממעה"ק והיכי דהוא סבור דהוא פטור ומן הדין חייב כופין וממשכנין דל"ש ניחא ליה בכפרה כיון דהוא סובר דפטור כ"כ תוספות בכריתות וביבמות ומובא במ"ל שם. ועמש"ל בשם המ"ל פ"ג כאן שמסתפק אם חטא בשוגג בחלב ואחר כך נעשה מומר לחלב אי מקבלים ממנו קרבן על חלב שאכל בשגגה בעודו כשר ואם נאמר כצד הזה דחייב בקרבן נראה ג"כ דממשכנין אותו אם אינו רוצה להביא כנ"ל. ואין לומר דניחא ליה בכפרה הא הוא אוכל עתה חלב במזיד ע"כ בודאי ממשכנין לס' התוספות. וחטאת היא ק"ק וטעון סמיכה באותם שהם בני סמיכה ואינו טעון נסכים. וכל החטאות שדברנו כאן הוא חוץ מטומאת מקדש וקדשיו אף שהוא בכרת מכל מקום אינו חטאת קבוע ואי"ה יתבאר דינו במצות קרבן עוי"ר וגבי חטאות החייבים כגון נזיר ומצורע וחטאת הצבור הכל יתבאר כ"א במקומו בעזה"י וכאן דברנו מחטאת יחיד אשר מביאים על החטאים הנחשבים במ"א דכריתות ובר"מ כאן פ"א וער"מ פ"י מהתו"מ מהש"ס דהוריות דשעיר עכו"ם בצבור קודם לשעיר נשיא להקרבה שהנשיא יחיד והם צבור ושעיר נשיא קודם לשעירת יחיד דהוא נשיא. ונראה שם בש"ס דוקא שעיר נשיא היינו בשאר עבירות קודם לשעירה או כשבה של הדיוט כיון דהוא נשיא אבל נשיא בעכו"ם דג"כ מביא שעירה כהדיוט אם כן אינה קודמת לשעירת הדיוט אף על פי שהוא מלך מכל מקום בקרבן זה אינו דינו כמלך וצ"ע ד"ז עש"ס שם ושעירה וכבשה השעירה קודם שנתרבתה גם אצל עכו"ם ובכל העבירות וע"ז ג"כ שעירה מכפרת אבל הכבשה אינו רק בשאר עבירות ולא בעכו"ם עכ"מ. וכל הנהו דקודם א' לחבירו אם עבר ושחט המאוחר קודם מקריבו ואם שחט שניהם כא' א' ממרס בדמו ויזרוק דם של הקרבן המוקדם קודם. ודיני המוקדמים יבוארו במקומות מפוזרים בח"ז:
מנחת חינוך · סימן קכ״א, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
