מנחת חינוך · סימן קי״ח, ג׳

ומ"ש הרהמ"ח דאין הלאו והעשה נוהגים אלא בזכרי כהונה זה מצד הסבר' כיון דא"ע אלא על הקרבה אם כן זר דאין הקרבה שלו כלום א"ע כמש"ל במצות הקודמות וער"מ פ"ט מב"מ דזר טמא כו' מכל מקום א"ח אלא משום זרות ה"ה כאן דלא נצטוו אלא הכהנים אבל כהנים הפסולים אפשר חייבים כמו בע"מ ששימש בטומאה חייב משום טומאה ג"כ עי"ש בפ"ט. ובשער המלך שם דייק מד' הרהמ"ח דכ' דמצוה זו נוהג בזכרי כהונה נראה דסובר דזר פסול למליחה ואינו דיוק דהעשה מקיים אם הקריב במלח ובלא מלח עבר על העשה ולא תעשה והקרבה ודאי אינו אלא בכהנים וזה כונת הרהמ"ח ואם מלח והכהן לא הקריב כלל בודאי אין המולח מקיים העשה דעיקר העשה דהקרבה יהי' במלח ובלא מלח עובר על עול"ת והקרבה היא רק בזכרי כהונה וז"פ. ואם אין לו מלח אין העשה דהקרבת קרבן דל"ת ועשה ובפרט דאין עדל"ת שבמקדש. ולכאורה ק"ל ע"ד הר"מ דסובר בכל הקרבנות אם עבר והקריב כשר והורצה הא הוי מהב"ע ובאותו פרק פוסל קרבנות מפני מהב"ע וי"ל. והלאו הזה ככל הלאוין שבתורה לענין פסול עדות ומלקות ותשובה ושא"ד הכלל הלאו והעשה כאן ככל הלאוין של מלקות. והנה דעת הרא"ה בבד"ה בית ג' שער ג' דגם חלק שאוכלים הכהנים והבעלים צריך מלח ממצוה זו והמ"ה השיג עליו מש"ס דילן שמבואר דדוקא בעולה לאישים. וספר הזה מיוחס להרא"ה ואינו מביא כאן ד"ז דחלק כהנים ובעלים. וברש"י עה"ת פי' במלח שהברית כרותה מששת ימי בראשית שהובטחו המים התחתונים לקרב במזבח במלח כו' נראה דהמלח צריך להיות ממים. וכ"כ דבש"ס דילן מבואר ג"כ דמצו' במלח שאינו שובת. אך דמרבינן מקרא דבדיעבד כשר אפילו במלח מקרקע. וכן כונת המדרש על לכתחלה ובלאו הכי אין למדין הלכה מן אגדה. ובס' הלכות קטנו' למהר"מ חאגיז סרי"ח כ' דמותר למלוח קרבן עם ציקור דהוא מין מלח אף על פי שהוא מתוק. וכ' אף על פי דהוא פרי כמבואר בא"ח לענין ברכה ועובר משום דבש לא תקטירו נ"מ היכי דאין לו מלח אתי עשה ודל"ת דהקטרת דבש. והנה כבר כ' לעיל דאינו דבר ברור דאין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש ע' זבחים צ"ו ויבואר במק"א: