מנחת חינוך · סימן קי״ז, ו׳

ונוהג בזמן הבית כו'. באמת בר"מ אינו מבואר זה. ונראה דהרב המחבר למד זה מדין זר ששימש בטומאה ומחוסר בגדים ולא רחוץ ידים ורגלים דאינו חייב אלא משום זרות עיין ר"מ פ"ט מה' ב"מ והוא מהתוספתא דלא נזהרו אלא הכהנים הכא נמי ונראה ג"כ דכל הכהנים מוזהרים אף הפסולים כגון בע"מ ע"ש בפ"ט ואפשר מצא הרב המחבר ד"ז באיזה מקום ואנחנו לא נדע והר"מ סתם הדברים. והלאו הזה הוא ככל הלאוין שבתורה לענין התראה ותשובה ושא"ד המבוארי' לעיל אך לדברי הרהמ"ח הוי לא תעשה שאינו שוה בכל דאינו נוהג אלא בכהנים. ולפמש"ל דנתן דבש בקטורת אין נפסלה רק דאסור להקטיר מפני הלאו אם כן אם אין לו קטורת רק מה שיש בה דבש אפשר דעשה של קטורת דל"ת ויקטיר. אך באמת אין עדל"ת במקדש. אך גוף ד"ז אי עשה דוחה לא תעשה במקדש צ"ע וכתבנו במק"א וגם כיון דמשכחת לה שיהי' קטורת בלא דבש אפשר אינה דוחה ע' בב"י הלכות ציצית ובש"א והדברים עתיקין: