ומכיון כו'. כ"ה בע"ז נ"ט ע"ב ובר"מ ספי"ג ז"ל שכיון שנתכוין זה העכו"ם להזיק ה"ז כמי ששברו כו'. וכתב הכסף משנה שם דמשמע מדבריו דוקא נתכוון להזיק כו' וא"ת כי לא נתכוין נמי התנן אדם מועד לעולם כו' ותמוהין דבריו דהלכה רווחת בגיטין ובח"מ דהמטמא והמנסך בשוגג פטור דהיזק שא"נ לא שמיה היזק אם כן כיון דפטור אסור ליטול ממנו כי נותן לו דמי יי"נ אבל במזיד חייב בתשלומין ע"כ מותר לקבל ההיזק ולחלק בין היזק שא"נ בין ישראל לב"נ מנלן. שוב שמעתי שהב"ח ביו"ד עמד בזה על הכסף משנה:
מנחת חינוך · סימן קי״א, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.