מנחת חינוך · סימן ק״ז, א׳

לעשות שהמ"ש כו'. הדינים הם בר"מ פ"א מהכה"מ מש"ס דכריתות והוריות ואכתוב בקיצור בעזה"י והנה כיון דמצוה זו נמנית בין תרי"ג מצות ע"כ דהיא מצוה לדורות דמצוה דשעה אינה נמנית ע' בס' המצות להר"מ אם כן בימי יאשי' המלך שנגנז השמן המשחה ולא הי' בב"ש אמאי לא עשו כיון דהוא נוהג לדורות ועכצ"ל כיון דכתיב יהי' זה לי לדורותיכם אם כן לא נצטוה אלא מרע"ה לעשות השמן כמבואר בש"ס דכולו קיים לע"ל וגם היא מ"ע הנוהג לדורות למשוח כהנים ומלכים בזה השמן וגם יהי' לע"ל ע"כ היא מצוה הנוהג לדורות. וכך עשהו מרע"ה במדבר לקח ד' מיני בשמים מר דרור וקנמן בושם וקנה בושם וקדה כמ"ש בתורה. המור דעת הד"מ דהוא דם הצרור בחי' שבהודו והראב"ד כ' אין דעתי שיכנס במעשה הקודש שום דם חי' ומכ"ש של חי' טמאה ודעתו דמור הוא מין עשב או מין אילן האמור בשה"ש אריתי מורי כו' וברמב"ן עה"ת פ' כ"ת האריך בזה ודעתו נוטה להראב"ד ועט"ו או"ח רט"ז לענין אכילת מור הצרור ובמ"א ואחרוני' ועיין כסף משנה כאן משקל המור הי' ת"ק שקל בשקל הקודש והיו שוקלין בהכרעה עבש"ס והר"מ אינו מביא זה בפי'. וקנמן בושם היינו קנמון והר"מ כת' דהוא העץ שבא מאיי הודו שריחו טוב וערש"י תשא וברמב"ן שכ' שלא כדברי כולם אלא הוא מין אחר והי' ג"כ משקלו ת"ק שקל רק היו שוקלין בב' פעמים כל ר"נ שקל לבד כדי שיהיה ב' הכרעות דכך גזה"כ. וקדה מבואר בר"מ דהוא קושט ובכ"מ תמה דהתרגום פי' דהוא קציעה וכפירש"י והרמב"ן והי' ג"כ משקלו ת"ק שקל בהכרעה וקנה בושם הם קנים הדקים וריחם טוב הבאים מאיי הודו והי' משקלם ר"נ שקל עולה משקל כולם אלף ותש"נ שקל. והי' לוקח שמן זית הין והיינו י"ב לוג ויש פלוגתא בש"ס ח"א ששלקו בו את העיקרין ור"י סובר דלסוך העיקרין אינו מספיק כיצד עושה הביאו העיקרין ושראן במים והציף עליהם בשמן המשחה וקפהו וערש"י והר"מ פי' בד"א דשוחק כ"א לבדו ומערב ושורין אותן במים זכים עד שיצא כל כחן במים ונותן על המים שמן זית הין ומבשל באש עד שאבדו המים ונשאר השמן כו' והוא דלא כמאן אך אפשר הי' לו גי' בש"ס כדבריו.