מנחת חינוך · סימן ק״ו, ז׳

ומצות קידוש הוא בעמידה דאיתקש לשירות עי' בגמרא ובר"מ ועמידה מן הצד ל"ש עמידה כגון שלא יוכל להיות בלי סיוע ונרא' כיון דאיתקש לעבודה אם כן כמו יושב שקי"ל דחילל עבודה ה"ה הקידוש ל"מ אף בדיעבד מיושב. גם נראה לענין שאר דברים שנאמרו בעבודה ה"נ גבי קידוש עיין ר"מ בפרק זה לענין חציצה בינו ובין הרצפה כו' או נתנדנד אבן עיין ר"מ ה"נ קידוש דין עבודה יש לה כנ"פ. ומבואר בר"מ מהש"ס כיצד מקדש מניח ידו הימנית ע"ג רגלו הימנית וידו השמאלית ע"ג רגלו השמאלית ושוחה ומקדש וערש"י דבעינן ידו ורגלו בב"א וכ"כ בפי' החומש. ונ"פ דדוקא אם צריך לקדש שניהם צריך שיהיו בב"א אבל אם א"צ לקדש רק ידיו או רגליו כמש"ל א"צ לקדש רגליו אגב ידיו או להיפך רק מקדש מה שצריך כ"נ. גם נראה לפמש"ל דמה שצריך לקדש מקדש או ידיו או רגליו ה"ה בידו א' או ברגלו א' נמי מהני קידוש כיון שהס"ד מידו א' או מרגלו א' או שנתלכלך ידו א' או רגלו א' א"צ לקדש רק ידו א' או רגל א' כנ"ל ומכל מקום צ"ע. וא"ד למה שמבואר גבי קודש נטמא ידו א' גם השני צריך טבילה דהתם מעלות דרבנן לענין טבילת ידים ע"ש אבל כאן לענין קידוש מן התורה אין לנו רק מה שצריך מקדש. והנה הרהמ"ח כת' כאן גבי דיני המצוה דהיוצא חוץ לחומת העזרה טעון קידוש כו' ואם קידש היום צריך לחזור ולקדש למחר שהידים נפסלות בלינה עמש"ל דאין דיניהם שוים דביוצא בדיעבד עבודתו כשרה דהוא אבעיא ולא"פ ובלינה אף בדיעבד עבודתו פסולה גם מ"ש הרהמ"ח שמצוה לרחוץ בשחרית פניו ידיו ורגליו א"י כוונתו דכבר כ' מצות קידוש וגם פניו אין נזכר בשום מקום שצריך לרחוץ פניו ומבואר בש"ס רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום לכבוד קונו ואינו ענין לכאן והוא בודאי טעות המעתיק ומ"ש לא מכלי חול ה"ה בכ"ש בחוץ כמש"ל גם מ"ש ושאין מכניסין ידיהם לתוכו ג"כ בדיעבד העבודה כשרה כמש"ל ומ"ש בענין נט"י אין רצוני להאריך כאן בדבר הנהוג האידנא וצריך חיבור מיוחד לה' נט"י: