מנחת חינוך · סימן י׳, ט׳

ומצה שנילושה במי פירות דעת הר"מ דיי"ח ולא מקרי מצה עשירה רק בד' משקין יין שמן חלב ודבש אבל בשאר מ"פ מיקרי מצה עניה וע"ש בהה"מ מביא בשם י"א דוקא עם מעט מים אבל בלא מים כלל א"י כיון דאינו מחמיץ א"י ידי מצה דכתיב לא תאכל חמץ כמבואר בש"ס גבי חוץ מה' מינים דא"י ע"ש וכתב הרב המגיד דנכון הוא ואל יקשה לך כיון דרוב פוסקים סוברים דמ"פ עם מים הוי נוקשה ולדעת הסוברים דנוקשה הוא מדרבנן אם כן מן התורה אינו בא לידי חימוץ והיאך יוצאין בה כבר האריכו האחרונים דתרי גוונא ח"נ יש ואפילו מאן דס"ל ח"נ הוי דרבנן דוקא באותם השנויים במשנה אבל מ"פ עם מים סוברים כולם דאסור מן התורה דנלמד ממנחות עיין בספריהם והד' עתיקין. ומכל מקום אני מפקפק בזה דאפ"ל כיון דמצה איתקש דאיי"ח מצה רק מה דמחייב משום חמץ אפ"ל דאיי"ח מצה אלא אם בא לידי חימוץ גמור שחייבין עליו כרת אבל אם אין בא לידי חימוץ כזה רק לחמץ שיש בה לאו לא מיקרי בא לידי חמץ ואיי"ח מצה ומ"פ עם מים אין חייבין כרת כמבואר להדיא עיסה הנילושה ביין אין חייבין על חימוצה כרת ומיירי עם מים לשיטות אלו וא"ע רק בלאו אם כן אפשר איי"ח מצה ויש קצת ראי' לזה ע"ש בגמר' מביא ברייתא דריב"נ סובר דאורז ודוחן אסור לבשל מפני שקרוב להחמיץ ואיבעיא להו מפני שקרוב להחמיץ היינו דקדים ומחמיץ א"ד שקרוב להחמיץ וחמץ גמור לא הוי ופשטינן דריב"נ אומר אורז מין דגן הוא וחייבין על חמוצו כרת ואדם יי"ח מצה ש"מ דקדים ומחמיץ. והנה בבריית' קמייתא אוסר ריב"נ באורז ודוחן ובברייתא שני' אינו מזכיר אלא לאורז ולא דוחן וצ"ל דבאמת לבשל אסור באורז ובדוחן דבאים לידי חימוץ רק לענין חיוב כרת ס"ל דרק אורז חייבים על חימוצו כרת אבל דוחן לא אף על פי דמזכיר שניהם ואומר שקרוב להחמיץ ואיפשיטא היינו שקדים ומחמיץ מכל מקום נהי דקדים ומחמיץ מכל מקום הא כדאיתא והא כדאיתא דאורז קדים ומחמיץ חימוץ גמור אבל דוחן קדים ומחמיץ ורק חמץ שאינו גמור על כל פנים לבשל אסור באורז ודוחן אם כן סובר דאורז ודוחן הם חמץ ובברייתא סובר דאורז מין דגן הוא וחייבים על חימוצו כרת ואדם יי"ח בפסח ולא הזכיר [דוחן] נראה דס"ל דאורז הוא חמץ גמור וחייבי' על חמוצו כרת ויי"ח מצה אבל דוחן נהי דהוי [חמץ] כמבוא' דאוסר בדוחן ע"ש מכל מקום אינו חמץ גמור וא"ח על חמוצו כרת ואיי"ח מצה ג"כ דאי ס"ל דא"ח על חמוצו אבל יוצא ידי מצה הו"ל לחלק בזה בין אורז ובין דוחן ובאמת כיון דאוסר בדוחן אמאי א"י עכצ"ל דההיקש הוא דאיי"ח מצה רק אם חייבים על חימוצו כרת אבל הדרא קושיא זו לדוכתא דאפילו ע"י תערובות מים לא יהי' ראוי לצאת וע' צל"ח כ' ג"כ כד' דריב"נ אוסר בדוחן ג"כ ע"ש ואני ישבתי שם סוגית הש"ס כמין חומר ואין רצוני להאריך כאן ובר מן דין אפילו בלא ראי' מנלן להקל במצות עשה דאורייתא דלמא א"י במצה אלא אם בא לידי חמץ גמור ואין להוכיח מדממעטינן מלחם עוני עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש ל"ל לחם עוני תפ"ל דלא יוכל להחמיץ חמץ גמור ז"א דהתור' מיעטה רוב מים והיין הוא מיעוט דבכה"ג יכול לבא לידי חימוץ גמור ע' באחרונים דדוקא רוב מ"פ עם מיעוט מים הוי נוקשה אבל רוב מים הוי חמץ גמור ומכל מקום הוי מצה עשירה רק במעט דמעט כמו חלות תודה ע' מג"א ואחרונים אבל במעט מים דל"ה חמץ שיש בה כרת לא שמעינן דיוצא בה י"ח מצה ולומר דהיש מי שכתב שהביא הרב המגיד כוונתו דיהי' רוב מים ועיקר הרבותא דבשאר מ"פ לא מיקרי מצה עשירה לא משמע מדבריהם כן וגם סתמו מאוד הדברים אבל העיקר נלע"ד כתי' הלחם משנה ואטעים דבריו קצת וכי מבואר בתורה דא"י ידי מצה אם לא שיכול להחמיץ לאחר הלישה רק גזירת הכתוב דהמצה יהי' מדבר שיכול להיות בשום פעם [חמץ] ע"כ א"י חוץ מחמשת המינים דמשכחת לה שיהא חמץ אם נתחמץ בעודם חטים או בעת שהי' קמח אם כן שפיר מיקרי כל שחייב עליו משום בל תאכל חמץ דברים הבאים לידי חימוץ אף שאחר לישה אינו בא לידי חימוץ מ"ד לאחר אפילו אינו בא לידי חימוץ ולא איכפת לן והעיקר הוא שמצה הי' יכול לבא לידי חימוץ בשום פעם ותי' זה נכון מאוד ועיין מגן אברהם סי' תכ"ד סק"א לענין סובין אף אם נאמר דאינו מחמיץ מכל מקום יי"ח מצה כיון דהוא ממין הבא לידי חימוץ וסברא זו צריכה ראי' וגם המג"א כתב דרך אפשר ובסי' תע"א סותר דברי עצמו וע"ש בדג"מ אבל תי' הלחם משנה נכון בסברא ותמהני על המג"א סי' תע"א שלא הביא ד' הרב המגיד כאן ע"ש שוב ראיתי להרמב"ן במלחמות פכ"ש דעתו ג"כ כדעת היש מי שכ' שהביא הרב המגיד דבלא מים א"צ למעט מחמת מצה עשירה דאינו בא לידי חימוץ וע"ש שכתב דאא"ל ממין הבא לידי חימוץ וע"ש עוד שהקשה תפ"ל דבעי שימור בשעת לישה ואפיה וזה א"צ שימור כיון דאינו מחמיץ ע"ש מבואר מדבריו דשימור דקודם לישה ל"מ אף דבשעת לישה א"צ שימור מכל מקום שימור הקודם ל"מ ויתבאר אי"ה לקמן ועבב"י סי' תס"ב כתב דכל הפוסקים חולקים על הר"מ וסוברים דבכל המשקים הוי מצה עשירה ואיי"ח מצה ע"ש ובד' משקים גם הר"מ סובר דא"י ומ"פ אפילו עם מים הרבה יותר ממ"פ דבא לידי חמץ גמור כמש"ל מכל מקום א"י דהוי מצה עשירה אלא אם כן הוי מעט דמעט כמו גבי חלות תודה שמבואר בגמרא עמג"א אבל אם הרוב מ"פ אפשר בלאו הכי ל"י לאותן השיטות שהבאתי לעיל דלא קרינן ל"ת חמץ רק בחמץ גמור שחייבין כרת וזה הוי רק בלאו אבל ברוב מים הוי חמץ גמור ומכל מקום א"י מחמת מצה עשירה ומכאן ראי' לדבריהם דהוי חמץ גמור ברוב מים כמש"ל מש"ס דפסחים וערא"ש פסחים בסוגיא שם שכתב לדעת הרי"ף אפילו מ"פ עם מים אינו מחמיץ והקשה עליו מהא דמנחת נסכים דמבואר במנחות דמרבה לחימוץ אף דמ"פ אינו מחמיץ מכל מקום מגבלה במים וכשרה חזינן דהוי חמץ ולפמ"ש דברוב מים לכ"ע ס"ל דהוי חמץ גמור אם כן מרבה מנחת נסכים אף דאיכא רוב מים אף דל"ש כי יש הרבה שמן מכל מקום משכחת לה בהי' מים הרוב ע"כ מרבה דעובר על לאו גבי מנחות.