מנחת חינוך · סימן א׳, ב׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וכמה בנים וכו'. מבואר בגמ' ור"מ וש"ע דצריך שיהיו לו זכר ונקבה ולא יהי' הבן סריס ולא הנקבה איילונית דצריכין להיות ראויין להוליד ואם יש לו טומטום ובן או בת לא אמרינן כיון דטומטום ספק הוא כמבואר בגמ' ור"מ פ"א מה' אישות ולשיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא אם כן אפשר דיש לו זכר ונקבה וקיים המצוה ז"א כי הטומטום אינו ראוי להוליד ואפילו לבעול א"ר כי נטמטם וע' תוס' יבמות (דף ע"ב) ד"ה מבחוץ דאפילו כשביציו מבחוץ והוא ודאי זכר מכל מקום אינו ראוי לביאה כלל אם כן לא קיים כלל בודאי ולא מספק. ואם ילד טומטום ונקרע ונמצא זכר, לדעת הר"מ פ"ו מיבום ה"ד דחולץ או מייבם דלאו סריס הוא, א"כ ודאי נחשב כבן, ולדעת הרא"ש דהוא ספק סריס, עיין בטור אהע"ז סימן קע"ב ובית יוסף שם, א"כ הוי ליה ספק. וטומטום שנקרע ונמצאת נקיבה אינו מבואר אם תוכל להוליד, ואפשר דהויא לה ספק. וצ"ע שם לענין יבום. ובאתי רק לעורר. ואם הוליד אנדרוגינוס ובן או בת ואנדרוגינוס היינו שיש לו זכרות ונקבות כמבואר פ"א שם ודעת הר"מ ג"כ בכל מקום דהוא ספק מכל מקום לדעת הר"מ פ"ו מה' יבום דאנדרוגינוס א"ר להוליד וכ"ה דעת הרי"ף שם אם כן בודאי לא קיים המצוה דא"ר להוליד ואפילו לדעת הר"י והרא"ש יבמות פ"ב ופ"ג בסוגיא דאנדרוגינוס שם דפסקו דאנדרוגינוס הוי זכר ודאי מכל מקום א"ר להוליד כמבואר בב"י ובטור אה"ע סי' קע"ב והשיג על הטור שכתב לדעת הר"י והרא"ש הוי אנדרוגינוס ודאי זכר וחולץ או מייבם אלא אפילו לדעתם פטורה מן החליצה ומן היבום דא"ר להוליד ע"ש. אבל מדברי התוס' שם ד"ה תנן מבואר דאנדרוגינוס יכול להוליד מן אשה. ועיין בנוב"י מהדו"ת סי' א' שעמד בנו בחקירה זו ומביא דה"ת הנ"ל. ועי"ש שמביא בשם ספר אחד שמפלפל בזה אם כן אם יכול להוליד לשיטה זו שהוא ודאי זכר דינו כבן גמור ולשיטה שהוא ספק [אף דגם אליבייהו ראוי להוליד ואינו תלוי זב"ז לאמר כיון דראוי להוליד הוא ודאי זכר ע"ש בסוגיא שהיא עמוקה] אם כן אם הוליד אנדרוגינוס ובת יצא מספק דלמא אנדרוגינוס זכר הוא יש לו בן ובת. אבל אם הוליד אנדרוגינוס ובן נראה מצד הסברא דאנדרוגינוס מתורת בת לא יצא כלל נהי דהיא בת מכל מקום א"ר להוליד כאשה מאיש אך הוא מילד אשה כזכר וגזירת הכתוב דבן ובת הראוים להוליד כדרך הארץ בעי' וכיון דאנדרוגינוס אינו מוליד מאיש כשאר נקבות נראה דלא יצא ובודאי ולא מתורת ספק. ומכל מקום צ"ע דאפשר כיון דמוליד לא איכפת לן באיזה ענין. אם כן אינו חייב בפו"ר רק מספק וצ"ע.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.