מנחת חינוך · סימן א׳, י״ד

והנה לפמ"ש דהר"מ פט"ו מהא"ב פירש ד"ז דעבד מותר באמו ובתו היינו שנולדו בעבדותן אם כן לכאורה לא נתבאר בדברי הר"מ איך הדין באמו ובתו מגיותו אם שייך אצלו הגזירה שמא יאמרו באנו וכו' או לא כרש"י והר"ן הנ"ל. אמנם המעיין בר"מ הי"א שכתב עכו"ם שנתגייר ועבד שנשתחרר הרי הם כקטן שנולד וכו' ש"ב וכו' ובהלכה י"ב כתב עכו"ם שנתגייר מותר מן התורה לישא אמו ואחותו וכו' וחכמים אסרו כדי שלא יאמרו ע"ש התחיל בעכו"ם ועבד והחשש שלא יאמרו כתב רק לענין עכו"ם ולמה לא ביאר דגם אם לא נתגיירו כולו רק נעשו עבדים ג"כ אסור בקרובות שנאסרו בגיותו מכלל דס"ל דבכה"ג ל"ש שלא יאמרו וכרש"י ור"ן הנ"ל ויש לדחות כנ"ל. ומה"ט יש קצת ראיה שכתב שמותר באמו ובתו ואחותו שיצא מכלל עכו"ם ולכלל ישראל לא בא שיאסרו עליו העריות האסורות על הגרים ומדסתם וכתב העריות האסורות על הגרים ולא האסורות על ישראל כי עיקר כוונתו שאין להם דין עריות כישראל ע"כ נראה דכלל בזה ג"כ דאפילו אמו בגיותו ג"כ מותר בה ולא נאסרה כמו שנאסרה על הגרים מחמת גזירה כי ל"ש בעבד הך גזירה וכפירש"י ור"ן. והנה הרהמ"ח לקמן מצוה רי"א מביא ג"כ דברי הר"מ דעבד מותר בקורבה דשאר מטעם שיצא מכלל ב"נ ולכלל ישראל לא בא. ועוד אחז"ל הטעם דעבד אין לו חייס דעם הדומה לחמור נראה דגם מטעם זה דעבד אין לו חייס מותר בשאר ומרש"י לא משמע כן וכמש"ל. חוץ לזה צ"ע כיון דחייב בכל המצות כאשה למה יפטר ממצות עריות וטעם הרהמ"ח אינו מספיק ובפרט להט"א דשפ"כ יש לה חייס דהוולד הולך אחריה אם כן למה עבד מותר באמו ומר"ח אין ראיה כאשר פירש"י והתוס' י"ל דסוברים כן וכמש"ל. ולפמ"ש אפשר חייבים העבדים על הכאת אב ואם וצ"ע. ולכאורה נלע"ד דאם עכו"ם נעשה עבד ואח"ז נשתחרר מותר באמו ובתו ואחותו דהטעם דאחר גירות אסור שלא יאמרו וכאן דבנתיים הפסיק העבדות ואז הי' מותר באמו דלא גזרו עליו חכמינו זכרונם לברכה הך גזירה אם כן אף כשנשתחרר למה נאסור עליו דל"ש לומר דבא מקדושה חמורה כיון דבשעת עבדות לא היו אסורים עליו ולחוש שמא יאמר דבא מקדושה חמורה בגיותו דהרי בנתיים הי' ג"כ קדושתו הרבה כקדושת ישראל ומכל מקום היה מותרת לו ל"ש בנשתחרר לאסור עליו אבל הרהמ"ח כ' לקמן בפירוש דאם היו נשואים בגיותן ובעבדותן לאמו או לאחותו ונתגיירו ונשתחררו מפרישין אותן כדי שלא יאמרו וכו' וזה צ"ע מאוד דהרי בעבדותן היו מותרים ול"ה קדושה חמורה ואמאי יהיו אסורין וגם אפילו אם נאמר דאותן שהי' אסורים להם בגיותן ואח"כ נעשו עבדים ואח"כ נשתחררו לא חילקו רבנן בתקנתם מכל מקום מדברי הרהמ"ח נראה דאפילו אם או אחות שהיה להם בעבדותן כגון שהם מהרבה דורות עבדים מכל מקום אסורים לאחר שישתחררו וצ"ע אמאי הא בעבדותן מותרים ואם כן ל"ש לומר מקדושה חמורה והוי כשאר עריות שהיו מותרים קודם מותרים ג"כ אח"כ ול"ש שמא יאמרו וגם צ"ע על הטור ושו"ע ביו"ד שהשמיטו לגמרי ד"ז דעבד מותר באמו הן כפירש"י הן כפי' הר"מ הלא הוא דין חדש אחרי שהעתיקו וכתבו כל דיני עבדים שנוהג גם בזה"ז למה השמיטו דין זה ואין כאן מקומו אי"ה במצוה רי"א אבאר דינים אלו באריכות. וכתבתי כאן רק מקצת הנוגע לנ"ד. העולה מזה אם עבד חייב בפריה ורביה הוא פלוגתא לשיטת הר"מ נראה דודאי אינו חייב דל"ל חייס ולאו בנו הוא כלל והתוס' חגיגה סברי דבעבדותו חייב ותוס' גיטין דעתם ג"כ דא"ח ע"כ דין זה ספק וצ"ע לברר הדברים.