וצוארה קצת ארוך וכו'. בקונט' הר"י ב"ש שבב"י. בקמא כתב וז"ל והצואר יהי' קצת עב וקצת ארוך ומושבה משוך לצד שמאל יותר מן שני הראשים היטב וכו'. ובתנינא כתב וז"ל וצוארה קצת ארוך כדי להסמיך אות אצל ראשה ומושבה משוך לצד שמאל היטב כי תאר גופה קבלנו שהיא כמו נו"ן וכו' עכ"ל. והב"י בתוספותיו כתב וז"ל. וז"ל הר"י אסכנדרני ידביק היו"ד וכו' וימשוך מושבה לצד ימין קצת וכו' עכ"ל. הנה נראה פשוט כי לדעת הריא"ס שמושכין מושבה לצד ימין תו לא צריכין למשוך אותו גם לצד שמאל. כי במה שנמשך לצד ימין כבר יש לה תאר נו"ן. ואך הב"ש לפי שדעתו לעשות את הצואר ישר בלי נטיה לצד ימין הוצרך להמשיך מושבה לצד שמאל שיהיה תאר נו"ן. ומשום דלפי"ז אם יצטרך להסמיך אלי' אות אחר לא יהיה סמוך אצל הראש. לכן כתב להאריך הצואר קצת. אבל להריא"ס שעושין את הצואר משוך לצד ימין תו לא צריכין לא להאריכו ולא למשוך מושבה לצד שמאל יותר מכנגד ראשה. והיא דעת בעל האשכול כמ"ש בס"ק כ"ב. וכן הוא מנהג ספרי דידן. ובס' מלא"ש כתב וז"ל והצואר יהי' קצת עב וקצת ארוך כדי להסמיך אות אליה וימשוך אותה למטה לצד ימין קצתו כו' ותושבה משוך לצד שמאל היטב יותר משני ראשיה וכו' עכ"ל. הנה כתב להמשיך לימין וגם לשמאל. ובמחכ"ת לא דק:
לשכת הסופר · סימן ה׳, כ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
