אבל אם עשה לה זוית מלמטה וכו'. בש"ע הנ"ל כתב אבל אם עשה מלמטה ומלמעלה וכו'. ולכאורה קשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא. רישא משמע דוקא עגולה למטה כשרה. וסיפא משמע דאפי' יש לה זוית למטה אם עגולה למעלה כשרה. וראיתי בציוני המראה מקום שכתב וז"ל ע"ש (בב"י בשם הב"ש) באות מ' ובאות פ' ובמ"ש ב"י בשם מהריא"ס באות כ' ובד"מ וצ"ע עכ"ל. ובעיוני שמה נראה לפע"ד כי דיוקא דרישא עיקר דדוקא בעגולה למטה יש להכשיר. שכ"כ שם בב"י מהב"ש באות פ' דכשאין לה זוית למטה תחשב תמונת כא"ף אעפ"י שיש לה זוית למעלה שהרי בכתיבה המאושרת נהגו הסופרים לעשות את הכא"ף כמו פ"א לנוי עכ"ל ע"ש. אבל אם עשה לה זוית למטה אעפ"י שהיא עגולה למעלה נ"ל דאין להכשיר. שהרי בכתב ספרדית (וועליש) עושין את הב' נ"כ עגולה למעלה. אבל כשיש לה זויות למעלה ועגולה למטה אפשר דיש לסמוך להכשיר בדיעבד כשנמצא כן בס"ת בשעת הקריאה שלא להוציא ספר תורה אחר ועיין בס"ק שאחר זה:
לשכת הסופר · סימן ה׳, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.