לשכת הסופר · סימן ה׳, י״ד

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

עוקצה השמאלי וכו'. במנחות דף כ"ט ואפי' כתב אחד מעכבן. פשיטא. אמר רב יהודה אמר רב לא נצרכה אלא לקוצה של יו"ד. והא נמי פשיטא אלא לכדאידך וכו'. וכתבו התוס' וז"ל קוצה של יו"ד פי' בקונטרס רגל ימיני וקשה דהא פשיטא דאין זה אות ומפרש ר"ת דהוא ראשו כפוף כדאמרי' בסמוך וכו' עכ"ל. ולכאורה צ"ע מאי קושיא הרי באמת מקשה בגמ' והא נמי פשיטא. וצ"ל דקושית התוס' היא איך ס"ד דתרצן וכי לא ידע דהא נמי פשיטא (וכן ראיתי אח"כ בפמ"א ח"א סי' ס"ו שכ"כ) ודוחק: ומלבד זאת צ"ע לפע"ד לפיר"ת. איך פשוט הדבר כ"כ דמעכב דמקשה והא נווי פשיטא. ועוד צ"ע אמאי שבקי לעוקצי דבי"ת (ע"ל סק"ה) ונקטי עוקצה דיו"ד. ואי פשיט' להו דעוקצי דבי"ת אינן מעכבין. איך מקשין אעוקצ' דיו"ד דפשיטא דמעכב. וצ"ע:
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.