ויש מכשירין. בברכי יוסף כתב דיש להסתפק אשה שכתבה מגילה אי כשרה. וכתב להוכיח מדכתב הרמב"ם דאין העור שלה צריך עיבוד לשמה מוכח דלאו לכל מידי מדמינין לה לס"ת וא"כ כשרה בשכתבה אשה דהא התוס' כתבו בגיטין דף מ"ה ע"ב ד"ה כל דלאו לכל מידי דרשי' וקשרתם וכתבתם כל שישנו וכו' אלא לס"ת תו"מ. והפרמ"ג בסי' תרצ"א משבצות סק"ב כתב דמגילה כיון דאשה ועבד מחוייבין עכ"פ בשמיעה יכולין לכתוב אבל קטן אף שהגיע לחינוך לא דמי לגדול ופסול לכתוב. ובס' מלא"ש כתב עליו שזהו תמוה ומזוזה תוכיח. ולפע"ד י"ל כוונת הפרמ"ג דבשלמא גבי מזוזה דכתיב בה וכתבתם סמוך לוקשרתם שפיר מידרש שכל שאינו בקשירה אינו בכתיבת מזוזה. אבל למגילה לא שמענו. אלא שהתוס' כתבו שם בשם הר"ת דה"ה דאין אשה אוגדת לולב ועושה ציצת כיון דלא מיפקדה ולזה שפיר כ' הפרמ"ג דבמגילה דמיפקדה שפיר דמי. ולפע"ד בפשיטות יש להוכיח כן מן הרמב"ם מדכתב שכתבה עכו"ם או אפיקורס פסולה (וכ"כ הטור והש"ע) ולא כתב גם שאר הפסולים שכתב גבי ס"ת תו"מ ש"מ דאינהו כשרים. וקצת סמך י"ל לפע"ד דהא מן ותכתב אסתר וגו' ילפי' (במגילה ריש דף י"ט) דבעי' ספר ודיו. וכמו כן נלמוד דגם אשה כשרה לכתוב. עוד כתב בבר"י ראי' להכשיר ממ"ש הפר"ח דאם כתב המגילה בשמאל יש להכשיר בדיעבד. וה"ה למגילה זו שכתבה אשה דכשרה. ובשערי תשובה כתב וז"ל ונראה דגם הפר"ח אפשר דלא מכשיר (בכתבה בשמאל) אלא בדיעבד שכבר קרא בה אבל לא לקרות לכתחלה ונראה דאם יש למצוא אחרת בקל יקרא שנית בלא ברכה וה"ה בכתיבת אשה או קטן עכ"ל. (ובס' בית אהרן ראיתי שכתב דאם כתבה בשמאל כשרה ומברכין עלי' בצבור ואפי' יש לו אחרת אין צריך להדר אחר אחרת. ובמחכ"ת הפריז על המדה יותר מדאי) ולענין לקרות בה לכתחלה הנה בשיש מגילה אחרת פשיטא דלא נחתינין לספיקא. אבל בשאין מגילה אחרת נראה לפע"ד דבכתיבה בשמאל יש לקרות בה בלא הברכות דהא כתיבה בשמאל גם בס"ת תו"מ לא ידעינין פסול אלא מצד הסברא שאין דרך כתיבה בכך (ע"ל סי' ג' סק"ו) (ומה"ט נראה לפע"ד ג"כ לפסול את הדפוס משום דאין דרך כתיבה בכך) והרי גם במגילה לשון כתיבה כתיב. אבל בכתבה אשה או קטן כיון דמוכח מהרמב"ם דכשרה כמש"ל נראה דיכולין לקרות בה בברכות: ויצאו דברינו בברכה.
לשכת הסופר · סימן כ״ח, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
