לשכת הסופר · סימן כ״ח, ו׳

מנהג מדינותינו וכו'. הגאון מהרא"וו זצ"ל בביאורו כתב שזהו שיבוש אלא העיקר הוא שיהיה איש בראש השיטה ואת בסוף השיטה. ובאמת המעיין בהגהמ"יי ובסמ"ג יראה שכן היא הכוונה. ובס' חיי אדם בנשמת אדם במחכ"ת האריך בחנם בדברים דחוקים להוציא הדברים מפשטן. וכן הוא בהגה"ת אשרי סוף פ"ק דמגילה מא"ז. ועיינתי באו"ז והכי איתא שם בסי' שע"ג עשרת בני המן כך כתובים עפ"י מ"ס והכי גרסי' איש בראש שיטה ואת בסוף השיטה. וראיתי עוד לאחד קדוש מדבר הוא הגאון חיד"א זצ"ל בפירושו כסא רחמים למ"ס שם פרק י"ג הלכה י' שכתב וז"ל והפירוש פשוט כשכותבין את המגילה צריך להיות בעשרת בני המן איש בראש השיטה ואת בסוף ותיבת עשרת בסוף הדף עכ"ל. וע' בשו"ת בית אפרים סי' ע' האריך קצת בענין זה ובסוף מביא מ"ש במסורה שכתב וצריך שיהא איש בראש הדף ועשרת בסוף הדף ובסוף העמוד וכו'. והנה הוא ז"ל הבין שכוונת המסורה הזאת למנהגנו. ולפע"ד נראה מדאיכפל וקאמר עשרת בסוף הדף ובסוף העמוד ש"מ דהא דקאמר איש בראש הדף בראש רוחב הדף קאמר דהיינו בראש השיטה ולא בתחלת העמוד. לכן נראה לפע"ד אף כי אין בידינו לשנות את המנהג. מ"מ אם אירע שנכתבה מגילה ואין איש בראש העמוד אף כי יש גם מגיל' אחרת אלא שיש בה איזה ריעותא מה שאינה בזו קורין בזו. והוא שיהיה עכ"פ עשרת בסוף העמוד כדאיתא במס' סופרים. אבל אם אין עשרת בסוף העמוד אין לקרות בה אלא בשעת הדחק שאין מגילה אחרת כשרה ואז קורין בה בברכות: