לשכת הסופר · סימן כ״ד, ג׳

למעלה מן השיעורין וכו'. הרא"ש הביא תשו' גאון דרצועה ליכא תפירה כלל בגוה אלא גונזה. וכ' ע"ז הרא"ש ומיירי ברצועה המקפת הראש והזרוע דהתם בעי' קשירה תמה אבל הרצועות התלויות למטה לא שייך בהו קשירה שנאמר וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך דוקא על היד ועל הראש הוא דכתיב קשירה למעוטי קשירה שאינה תמה אבל רצועות התלויות לא שייך לאסור בהן קשירה ותפירה דהא בעי רב דימי למימר דאם לא נשתייר ברצועות אלא כ"ש חוץ לקשר כשרות עכ"ל. ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים. ומה בכך דרב דימי בעי למימר גרדומי רצועה כשרה כיון דסתמא דגמ' מסיק ולא היא ודאית להו שיעורא. א"כ כל שיעור הרצועה מסתמא חד דינא אית לה. ואולי כונתו כיון דרב דימי בעי לאכשורי בע"כ דהך שיעורא לאו מדאו' הוא ואין סברא לאסור שם קשירה ותפירה. ומ"מ לפע"ד הנה לשון הגאון שכתב רצועה ליכא תפירה כל"ל בגוה וכו' נראה כונתו דבכל הרצועה ליכא בה תפירה. ובס' התרומה כתב כן להדיא שלאחר שהביא את השיעורים לש"ר ולש"י כתב נפסקה הרצועה ולא נשאר בה כשיעור שפי' לעיל אין לה תקנה וכו'. וכבר כתב הב"י דגם דעת הרמב"ם נראה כן. ובאמת שגם לשון שאר הפוסקים נראה כן. ולכן בודאי אין לברך עלי' אם נפסקה למעלה מן השיעורים. אך אם בצד השמאל נפסקה למטה מהחזה. אף כי לדעת הרמב"ם והש"ע צ"ל עד סמוך לטבור. מ"מ כמן דרוב הפוסקים כתבו עד החזה נ"ל דשפיר יכול לברך עלי'. ופשיטא דמוטב לתפרן מלקשרן כמ"ש בפנים כיון דבתפירה יש מקילין בכל מקום: