לשכת הסופר · סימן כ״א, ח׳

בעור הבתים. בתשו' ר' עקיבא איגר סי' א' מביא שקצת סופרים המציאו לחתוך מקלף תמונות שינין ולדבקן על הבית. ופסלן משום דהדיבוק אינו חיבור שיהי' נחשב מעור הבית. ובס' שנות חיים חלק שני ס' סת"ם הל' תפילין תשו' א' הביא כן שעשו כן באיזה מקומות ופסלן מטעם דכיון שחתך את הקלף שבינתים ותמונת השי"ן נשארה מעצמה הו"ל חק תוכות. ובסוף הספר כתב שהוא ש"ס מפורש לפסול והוא במס' שבת דף כ"ח דתני ר' יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד ומקשה למאי הילכתא לתפילין תפילין בהדיא כתיב למען תהיה תורת ה' בפיך אלא לעורן והאמר אביי שין של תפילין הלמ"מ וכו'. ואם איתא דיכולין לעשות השי"ן בקלף אחר מאי מקשה הרי י"ל דמישכחת לה שהעור יהיה מבהמה טמאה והשינין מטהורה. ולפע"ד אי משום הא לא איריא. דהא המרדכי הקשה לימא דאיצטריך לתיתורא ומעברתא ותי' דכיון שתופרן עם הבית כחדא חשיבא. וכן י"ל בשינין אלו שאם הדבק עושה אותן כחדא עם הבית א"כ מאחר שהן הלמ"מ פשיטא שגם הבית צ"ל מטהורה. והטעם שכתב משום חק תוכות. הנה לפי"ז אם עשה את השי"ן בדפוס בעור ודבק חתיכת העור הזה שהשי"ן בולטת בו על הבית היה כשר. ובאמת המעשה שהיתה בקהלתנו כך היתה שהסופר עשה בדפוס את השין בחתיכת קלף ודבקה כך על הבית ופסלוה גאוני מדינתנו יצ"ו. וגם נראה דגם כשחותך תמונות השינין אין לפסלן מטעם ח"ת לדידן דמכשירינין לעשות אותן בדפוס ולא פסלינין משום ח"ת כמבואר בב"י ע"ש. והעיקר נראה לפסול מן הטעם שכתב בתשו' ר' עקיבא איגר משום דהדבק אינו עושה אותו חיבור או דלכל הפחות ספיקא הוי ע"ש: