לשכת הסופר · סימן י״ח, ה׳

ולא לכתוב עליו תחלה וכו'. כ"כ מלא"ש כלל ט' סעיף י"ח. והביא שכ"כ. גם בס' גן המלך סי' ה' שאם יכתוב תחלה על המטלית ואח"כ ידבקו יש בו משום תעשה ולא מן העשוי. ולכאורה לפ"ד המוהרי"ק בס"ק שלפ"ז גם בזה יש מקום להקל. ונ"ל דסברת בעל גן המלך היא. כי בשלמא מה שכותבין על היריעה ומחברין אותה אח"כ אל יריעה אחרת מצותה בכך. ותופרין אותה בגידין כאשר באה ההלכה למשה מסיני שיהיו תופרין בגידין. אבל הך מטלית שאין תופרין אותו אל הספר בגידין אלא שמדבקין אותו בדבק. וא"כ בשלמא אם מדבקין אותו תחלה ואח"כ כותבין עליו י"ל דנחשב מן היריעה עצמה וכותבין על היריעה וכמ"ש הט"ז דכשהוא מדביק שם קלף מבחוץ נעשה מתוקן ומוכשר קודם הכתיבה וכשבא לכתוב על אותו הדבוק הו"ל ככותב על שאר היריעה דנעשה גוף אחד ע"י הדבוק כי טוב הוא וכו' עכ"ל. הרי שדייק ג"כ דנעשה מתוקן ומוכשר קודם הכתיבה. משא"כ אם כותב תחלה על המטלית הרי לא כתב על היריעה (וגם לא תפרו בגידין אל היריעה) וכשמדבקו אח"כ אל היריעה בדבק ונעשה גוף אחד ע"י הדבוק כבר יש שם הכתב ואית בי' משום תעשה ולא מן העשוי. ונראה לפע"ד ג"כ דיש להחמיר בזה. דהא כתיבה על המטלית קולא גדולה היא. ויש לנו לתפוס כל החומרות דהיינו חומרא זו וגם חומרא דהב"ח. וע' לשון מוהרי"ק שהביא הש"ך שכתב על מה שנהגו לטלות במטלית על נקבים שביריעה קודם התחלת כתיבת הס"ת ואח"כ כותבין וכו' עכ"ל. משמע ג"כ דאינו מתיר רק בשנדבק תחלה המטלית ואח"כ כתבו עליו: