לשכת הסופר · סימן ט״ו, ה׳

והניח פנוי וכו'. כתב בס' בני יונה. וצ"ע אם אירע ששכח הסופר ושירטט ביריעה אחת שורה פחות ממנין השורות שביריעות האחרות אם לפסול את הס"ת בשביל כך שנראה כאלו היא פרשה פתוחה. או נאמר כיון שאותה יריעה כל עמודיה כך הן לא מיפסל בהכי (וכ"כ בתשו' פמ"א ח"ב סי' קע"ט ע"ש) ולפחות אם שכח בעמוד א' מכתוב שורה אחת למטה או למעלה פסול כיון דעולה באופן זה להיות פרשה פתוחה יש לפסול אם אירע כן. אבל אם כתב מנין שורות שיש לו אלא שעשה השורות דחוקות ולכן אינן מגיעות עד למטה כמו השורות שבדפים האחרים ונראה כאלו חסרה שורה. יש להכשיר. דהא מ"מ נראה מנין השורות. וכן נראה אם מיעט שורה אחת אלא שהרחיב ריוח השורות עד שאורך העמוד החסר כמעט שוה לשאר העמודים כשר. דמ"מ מיתחזי הוא כאלו הוא בתשלומו נ"ל עכ"ל: אבל בתשב"ץ ח"ג סי' קנ"ה כ' וז"ל. וענין הדפין אשר קצתם ארוכים מקצתם. אם הקצרים הם הרבה לצד אחד והארוכים הם הרבה לצד אחד אינו נפסל בכך שזה היה ספר מחובר משני חצאי ספרים. ועבר הוא ניכר שאין זאת פרשה. וכן אם אין הארוך כ"א דף אחד באמצע הרבה קצרים והוא כתוב בשירטוט גם זה הוא כשר. אבל אם דף אחד קצר בין דפין ארוכין בזה יש לחוש לפסול. שזה נראה כמו הפסק פרשה. אלא שאם לא היה שם שום שירטוט אפשר להכשירו. שבהפסק הפרשיות יש שירטוט ובזה כיון שאין שם שום שירטוט ניכר שאין זו פרשה. ובדיעבד יש להכשירו אם אי אפשר לתקן ולא לפסלו לאבר ס"ת עכ"ל. והנה מהמשך לשונו נראה דדוקא בדליכא שירטוט דעתו להכשיר בדיעבד אם אי אפשר לתקן. אבל אם יש שם שירטוט אשר מתוך כך נראה כמו הפסק פרשה לא עלה בדעתו להכשיר אפי' אי אפשר לתקן (אלא צריכין להחליף את היריעה) ובס' יד שאול סי' רע"ג סק"ב כתב דמשמעות לשון התשב"ץ הוא להכשיר בדיעבד כשאי אפשר לתקן. גם בשיש שם שירטוט. ולפע"ד לא משמע כן אלא כמו שכתבתי. וע"ע בס' מלא"ש כלל י"ב סק"ד: