לשכת הסופר · סימן ט״ו, ד׳

ואם לא היה וכו'. כ"כ הט"ז או"ח סי' ל"ב ס"ק כ"ו. ומהרש"ל בתשו' סי' ל"ז. וראיתי בס' מעון אריות (פי' למ"ס) כתב בפשיטות על דברי הט"ז דלא נ"ל. אלא דכשם שאין בידינו לפסלה מחמת הצירוף אם אירע כן במקום שאין שם פרשה. כך אין בידינו להכשירו מכח הצירוף. אלא צריך להניח במקום א' כשיעור ט' אותיות עכ"ל (ונראה שדעתו כן גם להרמב"ם) ולא הבנתי השגתו זאת. כי נראה באמת פשוט להט"ז וסיעתי' דאם אירע כן במקום שאין שם פרשה דפסול מהאי טעמא דחשיב סתומה. וע' בתשו' מהר"מ פדוא סי' ע"ז הביא בשם הסמ"ק שהוא מפרש כן את הירושלמי בצורת סתומה זאת. אך מ"ש הט"ז דגם לדעת הרא"ש זוהי סתומה צ"ע לכאורה. דהא הטור כתב בשם הרא"ש וז"ל. והסתומה צריך שיהא חלק באמצע כדי ג' אותיות הלכך אם נשאר עדיין חלק כדי להניח ג' אותיות ולהתחיל בפרשה אחרת בסוף השיטה יעשה ואם לאו יניח כל שיטה שתחתי' חלק ויתחיל בתחלת שיטה ג' וכו' עכ"ל. מדכתב ואם לאו וכו' משמע אעפ"י שנשאר קצת מקום פנוי אלא שאינו כדי ג' אותיות ולהתחיל ובפרשה אחרת צריך להניח כל השיטה שתחתי' חלק. ואמאי הרי די להניח רק מקצת חלק בתחלת השיטה (שוב ראיתי שהפרמ"ג הקשה כן. ואמנם באמת לשון הרא"ש גופי' אינו כלשון הטור ע"ש) גם הפוסקים שכתבו איך לעשות לצאת ידי הרמב"ם והרא"ש לא הזכירו צורה זאת. ועמ"ש אי"ה בסי' כ' ס"ק ה':