לשכת הסופר · סימן י״ג, א׳

שצריך לכוין וכו'. לשון הרמב"ם כיצד יתכוין האדם עד שיעשה הספר שיהיה ארכו כהקיפו. מתחיל ומרבע את העורות בשוה. ועושה רוחב כל עור מהן ו' טפחים. קצב אחד לכל אחת. ואח"כ גולל העורות בשוה ועושה מהן כרך אחד מהודק יפה. מוסיף בעורות ומהדק עד שיעשה היקף הכרך ו' טפחים שהוא רוחב העור. ומודד בחוט שיקיפו על הכרך: ואח"כ יעשה קנה שוה יהי' ארכה מ' או נ' אצבעות. ויחלק אצבע מהן בקנה לשנים ולשלשה ולארבעה חלקים כדי שידע בו שיעור חצי אצבע ורביע אצבע וכיוצא בזה החלק. וימדוד כל עור בקנה זה עד שידע כמה אצבעות יש בכל עור. עד שידע כמה אצבעות באורך כל הכרך: ואח"כ לוקח עורות אחרות ב' או ג' לבדוק בהן שיעור הכתב וכותב בהן דף אחד. ודבר ידוע שאורך הדף י"ז אצבעות לפי שהוא מניח גליון למעלה ג' ולמטה ד' אבל רוחב הדף הוא לפי הכתב. אם דקה. אם עבה. וכן מנין השיטות שבדף יבאו לפי הכתב לפי שבין שיטה לשיטה כמלא שיטה: ואחר שכתב הדף שבודק בו לפי מה שירצה. ימוד רוחב הדף באצבעות הקנה. ויוסיף על רוחב הדף ב' אצבעות שבין דף לדף. ויחשב כמה דפין יבאו בכרך שגלל מאותו הכתב שבדק בו וידע חשבון הדפין ויראה כמה נכתב בדף זה שבדק בו מן התורה כולה. ומשער לפי הספר שכותב ממנו ומחשב אם עלתה לו כל התורה לפי מנין הדפין מזה הכתב שכותב בו בכרך. ואם הוציא החשבון שהדפין יותר מן התורה ירחיב בכתב עד שיתמעט מנין הדפין. ויבדוק בדף אחר. ואם הוציא החשבון שהתורה יתר מן הדפין ימעט הכתב עד שירבה במנין הדפין. ויבדוק בדף אחר דף עד שיבא החשבון א'. מאחר שידע רחב הדף ושיעור מתחיל באותו הכרך: ומחלק כל עור ועור דפין דפין בשירטוט כפי רחב הדף שבדק בו ועלה החשבון. וכשישאר בעור שלש אצבעות או ד' יותר על הדף האחרונה שביריעה. יניח ממנה רוחב אצבע וכדי תפירה. ויקוץ השאר ואל יחוש. שבאחרונה יתוסף עורות אחרות על הכרך שגלל כנגד כל התוס' שקוצץ מכל עור ועור. ואינו צריך לחשוב דבר זה. שהכתב מושכו לפי מנין הדפין. וכן הרוצה לעשות רוחב הספר יותר מששה או פחות מששה. על הדרך הזה הוא מחשב ויצא ארכו כהיקפו בלא פחות ולא יותר והוא שלא יטעה בחשבון. עכ"ל הרמב"ם וע' בדברי חמודות ובבני יונה: