לשכת הסופר · סימן י״א, כ״א

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

נראה לי דכשר. בס' מלא"ש כלל ע' בינה ס"ק י"ז מביא דברי העה"ג בסופר שהיה לו לכתוב שם אלקים וטעה וכתב אלקיכם והורה לעשות מן הכ"ף מ"ם סתומה ולמחוק אח"כ את המ"ם סתומה היתרה. והוא נ"י השיג עליו דהא הכ"ף שנכתבה בטעות הוה כאלו לא נכתבה לשם קדושת השם כלל וא"כ איך נצטרף חלק ממנה להשם. וכתב עוד וז"ל ואין לדחות ממה דאיתא במ"ס פ"ה ה"א הכותב שני שמות של קודש מקיים את הראשון ומחטב (פי' קודר) את האחרון ר' יהודה אומר אם הראשון בסוף הדף מחטב את הראשון ומקיים את השני. ונהי דהלכה כרבנן מ"מ תקשה לר' יהודה הלא השני לא נכתב לשמה די"ל כמ"ש בשו"ת פרי תבואה סי' פ"ג דר' יהודה לטעמי' אזיל דס"ל בגיטין דף נ"ד ע"א דשם שלא נכתב לשמה מותר להעביר עליו הקולמס לשמה וסובר דגם בזה צריך להעביר הקולמס לשמה על השם שבראש הדף וכו' עכ"ל. הנה לפי דבריהם לדידן אם עבר וקדר את הראשון הס"ת פסול משום דהשם השני כיון שנכתב בטעות הוה כאלו נכתב שלא לשמה. ולפע"ד מדברי הפוסקים לא משמע הכי. אלא דמשום שהראשון נכתב כדין לכן לכתחלה אין לקדרו ולסלקו מפני השני שנכתב בטעות. אבל בדיעבד אם קדר את הראשון שפיר מיתכשר הס"ת בשני דכיון שנכתב לשם קדושת השם אף שמתחלה נכתב בטעות. מ"מ בקדושתו קאי. והכי מוכח בכמה דוכתי. וגם לישנא דר' יהודה במ"ס לא משמע כלל שיהי' צריך להעביר עליו את הקולמס ולקדשו מחדש (וע"ל ס"ק י"ז שהשגתי על העה"ג בסברא אחרת):
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.