אסורים למחוק וכו'. כתב הט"ז בסי' רע"ו סק"ד דזהו רק מדרבנן. וכן הסכימו האחרונים ז"ל. ע' נוב"ק יו"ד סי' ע"ו בדברי השואל והסכים עמו שם גם הנו"ב. ובס' אור החיים פ' ראה כתב וז"ל ואומרו אלדיכ"ם רמז ל"כם שנטפלו לאלדי. ומ"ש רמב"ם שאינו לוקה אלא על אותיות השם כיון שאין הדבר מפורש בפירוש בכתוב אינו לוקה עליו עכ"ל. לכאורה נראה כוונתו דעכ"פ איסורא דאו' איכא. ואמנם אם זהו רמז תקשה מאי טעמא דת"ק דגם הנטפל לאחריו נמחק. ומסתברא לפע"ד דגם לאחרים אינו אלא אסמכתא בעלמא: ויש לראות אם האותיות הנטפלות נעשו ע"י חק תוכות. ומסתברא לי דלא שנא. דכל דתקון רבנן כעין דאו' תקון. וכשם שאותיות גוף השם אסורין במחיקה גם כשנעשו ע"י ח"ת הכי נמי אותיות הנטפלות לאחריו. וכעין זה כ' בתשו' עה"ג סי' צ"ה ע"ש: בס' אניה דיונה קמיבעי' לי' אם נמחק השם ולא נשאר כ"א הנטפל אי איכא עדיין איסורא במחיקתו או לא. ועלה בדעתי לפשוט מהא דאיתא במס' שבת דף קט"ז מקום הכתב לא קמיבעי' לי דכי קדוש אגב כתב הוא דקדוש אזלא כתב אזלא לה קדושתי'. והכי נמי י"ל בנטפל. שוב ראיתי שגם הוא נ"י כתב ראי' זאת בפי' מאיל המלאים ופלפל עוד בזה ע"ש:
לשכת הסופר · סימן י״א, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
