אינו נמחק. נראה לפע"ד דמדאורייתא הוא. וכן מוכח מלשון הרמב"ם שכתב י"ה מה' אינו נמחק ואצ"ל יה שהוא שם בפ"ע. ומשמע דא"ל מאלקים וי"ה מה' שוים לשם יה. וכן נראה מהגהמ"יי שכ' וז"ל י"ה מה' לא דמי לצ"ב מצבאות דאין חייבין עליו וכו'. משמע דעל י"ה מה' חייבים. וכן יש ללמוד מדברי הרמ"ע (שהבאתי בחקירה ט') שכתב דהקדושה אינה משתלמת אלא לבסוף או בשם קטן משם גדול וכו'. ומשמע דבזה נגמרה הקדושה כמו בשם גדול. וע"ל ס" ק י"ז:
לשכת הסופר · סימן י״א, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.