לשכת הסופר · סימן י״א, י״ב

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

יה מהשם הוי"ה וכו'. ואם כתב אותיות יה"ו מהשם הוי"ה לכאורה יש להסתפק אם מותר למחוק את הוי"ו. ומסתברא לאסור לא מיבעי' לשיטת הר"ח שאנו מחמירין כותי' דגם א"ד מן אד' אינו נמחק משום דהוי מקצת שם המפורש מכ"ש בזה דאסורין למחוק את הוי"ו. אלא גם לדעת החולקים וס"ל דגם הא די"ה מה' אינו נמחק הטעם הוא משום שהוא שם בפ"ע מ"מ נ"ל דגם הוי"ו אינו נמחק ואע"ג דאותיות יה"ו אינן שם בפ"ע. מ"מ מאחר שכבר נתקדשו אותיות י"ה מקדשין גם את הוי"ו. לא מיבעי' לדידן דקימ"ל דהנטפלין להשם מאחריו אינן נמחקין מפני שכבר קדשן השם. אלא גם למ"ד דהנטפלין נמחקין ולית לי' הך סברא שכבר קדשן השם. היינו דוקא בנטפלין. אבל הוי"ו שנכתבה לשם עיקר השם. מודה דחלה עלי' קדושה לאחר שכבר נתקדשו אותיות י"ה. וכן מוכח דעת הרמ"ע בסי' ל"ו שכתב וז"ל אבל תוספת באמצע כגון שנכפלה ה"א ראשונה או נכפלה הוי"ו ראוי להחמיר בזה כי אנחנו לא נדע איזה מהן נכתבה שלא בכוונה לפיכך יגוד ויגנוז עכ"ל. והנה הא ודאי דס"ל דכל אות שנכתב לאחר הטעות אין עליו קדושה ומותר במחיקה וכמ"ש בעצמו בשהיה צריך לכתוב את השם וכן כוון וטעה וכתב יהודה דמותר למחוק את הה"א (וכמ"ש בס' בני יונה) ועתה בשלמא אם כפל ה"א הראשונה שפיר כתב דצריך ליגוז כל השם כי אף שמותר לו למחוק הה"א שהוסיף וגם ו"ה ולא ישאר רק י"ה מ"מ כיון שהוא מסתפק אם ה"א זאת נכתבה בכוונה או לא. אסור למחקה משום די"ה מהשם אינן נמחקין. וגם להשאירה אי אפשר דשמא לא נכתבה בכוונה לכן יגוז. אבל אם כפל את הוי"ו אמאי יגוז כולו. ימחוק הוי"ו היתרה והה"א האחרונה שנכתבו לאחר הטעות. וימחוק גם את הוי"ו הראשונה וישארו י"ה בקדושתן ויוסיף עליהם ו"ה. א"ו דס"ל דגם בכתב יה"ו מהשם אין הוי"ו נמחקת: וראיתי בס' שנות חיים שו"ת סת"ם סי' מ"ה שהסכים שם עם השואל להתיר מחיקת הוי"ו. ולפע"ד לא נהירא. וההוכחה שכתב שם מן הש"ס בקל יש לדחות ואין להאריך. וע"ש בחי' הריטב"א:
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.