וצריכין לזרז וכו'. תשו' מהר"ם לובלין סי' ס"ח. וכתב שיש ליזהר ולהחמיר שלא לעשות שום תיקון הס"ת ע"י אשה הן לגרוד המחקי' הן לתפור היריעות ולחברם יחד בתפירות גידין. ובדיעבד אם תפרה אם אפשר בקלות להתיר התפירות שתפרה האשה הוא יותר טוב. ואם גרדה את הנגיעות בגוף האותיות עצמן כגון בקו"ף וה"א ואלו"ף הרי אפי' בדיעבד פסול הס"ת משום דהוי חק תוכות. אבל אם היו הנגיעות והדביקות בין אות לאות והאשה הפרידה לא פסלה בדיעבד. רק אם יודע הסופר המקומות שגרדה יגרוד ויחזור ויתקן בהכשר דזה מקרי לכתחלה (ודוקא בס"ת אבל בתו"מ דפסולין בשלא כסדרן הוי דיעבד):
לשכת הסופר · סימן א׳, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.